פרק ב · פסוק א
ויעל מלאך כו'. ראוי לשום לב כי הלא יראה כי כונת הנביא לומר שהיו כפויי טובה אל אל מוציא' ממצרים והביאם אל ארץ ישראל ולפי זה אומרו אשר נשבעתי לאבותיכם לא היה צריך לאומרו. ועוד שיראה שמוכיחם על כורתם ברית עם הגוים אך לא כן היה כי אם שהשאירום ביניה' ואם התוכחת הוא שלא נתצו מזבחותיהם איך יאמר מה זו עשיתם כי הלא שב ואל תעשה הוא ועוד למה כפל ולא שמעתם בקולי מה זאת עשיתם. ועוד מה זו שאלה לומר מה זאת עשיתם והל"ל למה זאת עשיתם. ועוד כי גזרת אומרו ואומר לא אפר וכו' היה ראוי שיאמר וגם אני אפר את בריתי ולא לומר וגם אני לא אגרש כו'. ועוד אומרו וישלח יהושע את העם כו' כי הלא ענין מלאך ה' ואשר בכו הלא היה אחרי מות יהושע ואיך מביא אחרי כן מה שכבר היה מימים ושנים וכן ענין מיתת יהושע ומקום קבורתו הלא נזכר בספרו וספר זה מתחיל ויהי אחרי מות יהושע ואיך אחר סיפור מה שאחרי מותו יספר מיתתו:
אמנם הלא ספר כי לא הוריש מנשה את בית שאן כו' ואפרים לא הוריש את הכנעני זבולן לא הוריש כו' אשר לא הוריש כו' נפתלי לא הוריש כו' והנה בהיות יד הגוים תקפה תקל אשמת ישראל אך סיפר כי ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס והורש לא הורישו. וראוי לדעת כי אומרו והורש לא הורישו הוא מיותר. אך הוא כי הוא יתברך רצה לנסות את ישראל להחזיק ידם אם יורישו את הכנעני אך הם לא כן עשו כי אם וישם אותו למס והורש שהיה רצונו יתבר' לא הורישו וכן ותכבד יד בית יוסף ויהיו למס ולא הורישו אז על זה ויעל מלאך ה' כו' במלאכות ה' ויאמר אעלה כו' כלומר אל יעלה על רוחכם כי קיימים אתם לעול' בארץ הלזו כי ירושה היא מאבותיכם ותנחלו לעולם כי כן נשבעתי לתתה לנחלה לבניהם באותן כי בעברכם רצוני לא תצאו ממנה כי לא כן הוא כי לא היתה השבועה כי אם להעלות אתכם ממצרים ולהביא אתכם אל הארץ בלבד וזהו ויאמר אעלה אתכם מארץ מצרים ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם כלומר כי העליה ממצרים עד הביא אתכם אל הארץ בלבד היתה השבועה אך התמדתכם בה הוא דבר שביני וביניכם.