פרק א · פסוק יט
ויהי ה' את יהודה כו' ראוי לשים לב אל אומר כי לא להוריש כי הראוי יאמר ולא הוריש. ועוד מה זו טענה כי רכב ברזל לו והלא ה' איש מלחמה היה הלוחם מלחמותם ולקש יחשבו לפניו. ועוד אומר ויתנו לכלב את חברון כו' כי הנה זה נאמר באורך זה פעמי' בספר יהושע ובספר זה למעל' ולמה חזר להזכירו פה. אך יאמר ויהי ה' את יהוד' ויורש את ההר ובאשר ה' אתו אין דבר יעמוד לפניו ורכב ברזל לאין דומי' אך מה שלא ירשו העמ' הו' כי לא להוריש כלו' כי לא רצה יהודה הנז' להוריש את יושבי העמק על כי רכב ברזל להם כלומר שאלו רצה להוריש היה יורש כי אין מעצור לה' על רכב ברזל והראיה שאלו בטחו בה' היו כובשים כי הלא גדול' מזו היתה להורי' את ג' בני הענק שכל העולם היו מתבהלי' מהם והיו בני אדם בעיניהם כנמלי' ועכ"ז כלב מבלי היות כל שבטו עמו הוריש' כי הנה ויתנו לכלב את חברון ויור' את ג' בני הענק עם היות כי מי יעמוד לפני בני ענק וא"כ הוי אומר כי אין זה רק כי בטח בה וינחם בעדו ובכן מכ"ש שהיה הוא מוריש ליהודה את העמק אחר שויהי ה' את יהודה אלא שלא שתו לבם אל הבטחון הראוי ולא ערבו אל לבם להורישם. וראוי לשום לב כי למעלה נאמר ויבא יהושע בעת ההיא ויכרת את הענקי' מן ההר ובספ' זה נאמר וילך יהודה אל הכנעני היושב בחברון וכו' ויכו את ששי ואת אחימן ואת תלמי ופה נאמר ויתנו לכלב כו' ויורש משם את שלשה בני הענק ואפשר כי יהושע הכרית מציאותם מן ההר כי ברחו מכל תחום ההר ואחרי מות יהושע חזרו לחברון ואז כלב גרשם משם וזהו ויורש משם את ג' בני הענק ואחר היותם חוץ לחברון הדביקום כללות שבט יהודה ויכום וימיתום: