פרק יג · פסוק כ
וימת אלישע כו'. רצה הקדוש ברוך הוא להודיע כמה גדולת איש האלהי' הלזה וברכת אליהו ז"ל כי ברכתו שאמר אם תראה אותי לוקח מאתך יהיה לך כן כי כך היה ולא עוד אלא אחד בחייו ואחד אחר מותו והנה היה מקום לומר כי תוך שנת הנפטר יש לו שייכות בעולם הזה הרבה ואחר שנה יש לו הסתלקות כי עיקר נפשו עולה במעלית גדולות ולפי העליה הוא הסילוק מלמטה ובכן מה שהחיה אלישע את המת בנגעו בו אחר מותו אם היה תוך שנת סילוקו אינו כמו כן תמיהה כאשר בהיות אחרי כן ובזה יאמר ויקברוהו וכאשר גדודי מואב באו בארץ כבר בא שנה שנקבר שבא ונשלם שנתו ועל כל זה כאשר נגע האיש בעצמות אלישע ויחי כו'. והנה יש מרבותינו ז"ל אמרו כי רשע היה ולבל יהי לו שכן רע החיהו עד שנתרחק ממנו ומת ויש אומרים שצדיק היה וזה לשונם אמר רבי עזריה תדע לך כח הצדקה משלום בן תקוה שהי' מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום ומה היה עושה היה ממלא חמת מים והיה יושב על פתח העיר וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו ובזכות זה שרתה עליו שכינה שנאמר וילך חלקיה הכהן ואליקים אל חולדה הנביאה אשת שלום בן תקוה כו' וכשמת יצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה וראו החיל שבא עליהם וישליכו את האיש בקבר אלישע וחיה ואחר כך הוליד את חנמאל עד כאן ואם כן לדעת הראשון אומרו וילך ויגע הוא שנתגלגל ולדות השני שהוא שלום בן תקוה אפשר שוילך הוא כמשמעו שמרוב צדקו נקנה בו חיות להתקרב אל עצמות הנביא ובאמצעותו הושלם מחיונות עד שהלך לביתו והוליד בו צדיק דוד ירמיהו: