פרק ז · פסוק יז
והמלך הפקיד כו', הנה מה שאמר שהיה ברדת המלך יראה מיותר וכבר תרצנו זה למעלה ועוד נזכירוהו עם קושי אחר והוא כי כל שלשת הפסוקים שאחר זה הם מיותרים אך יאמר אל יהיה כמו זר נחשב מיתת השליש המיתה המשונה על הסתפקו בדבר והיה קשה בעיניו כי הלא ראו כי גדלה אשמתו מכמה טעמים א' כי אשר דבר השליש הנזכר היה ברדת המלך אליו ולא אמר הנה המלך ירד ברגליו עד בית איש האלהים והשפיל גאותו להתנצל על אשר אמר אם יעמד ראש אלישע עליו כאשר כתבנו והשליש ההוא בזה דבריו לפני המלך והזקנים וזהו אשר דבר ברדת כו'. ועוד כי הנביא לא עמו היה מדבר כי אם אל המלך והמלך לא השיב והוא קפץ והשיב בעזות וזה אמר ויהי כדבר איש האלהים אל המלך לאמר סאתים כו' כלומר שדבר כדי שהמלך יענהו וזהו אל המלך לאמר ויען השליש כו' כי ענה למי שלא קרא ולא דבר עמו כי אין זה כי אם רוע לב ולפני שבר גאון ועל היות מיתה משונה לא דבר הנביא שיהיה לו כן כי אם ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל והיה אפשר ימות מיתת עצמו אך אין זה כי אם שמן השמים היתה לו וזהו ויהי לו כן כלומר כי הויה היתה כן כח הקללה בפירוש כי ירמסו כו':