פרק ד · פסוק יז
ועל ב' הדברים הוא אומר ותהר האשה ותלד בן וכו' ובזה יתיישב מז"ל באמרם על ויגש גחזי להדפה להוד יפיה כי למה לא בערה בו אש יפיה כל הימים אשר היה בביתה והיה קורא לה לבא אל העליה כי אם שם בהר לפני קהל עדת ישראל לעיני כל קהל העם אך הוא כי עתה מעת בישרה הנביא חזרה לנערותה ותגלה הוד יפיה כאשר בתחלה.
או יאמר אל תכזב כי בהזכיר מאז"ל שהתפלל ריב"ל שיראה לו אליהו ושילך עמו ממקום למקום עוסקים בתורה ולינה אחת לנו בית איש עני ויעש להם אכסניא גדול' מעניותו בשמחה רבה וישכימו בבוקר לדרכם וירא אליהו בחצרו עגלת בקר מהאיש העני ויהרגנה וילכו בלילה השנית לנו בית איש עשיר ויאכילם בעין רעה וישכימו בבקר כפעם בפעם וירא והנה חצרו של בעל הבית רחב ידים בנה לו שם בירה גדולה אמר לו ריב"ל בלכת' בדרך אין דעתי סובלת זה למטיב לנו הרגת פרתו ולצר עין בנית לו בירה א"ל הלא אמרתי כי לא תוכל ללכת עמי ולהתמי' עמי דע כי הראשון היה עתיד למות מהרה עשיתי לו ככרת נעשו בפרתו והשני היה עתיד לחפור בחצרו ולמצא מטמון ועתה ע"י בירה זו לא יחפור תחתיה והבירה היא מעשה נס בעלמא לא תתקיים לו הרבה ע"כ וע"ד זה יתכן חששה זאת האשה כי אמרה הלא אדוני זקן ואני חדל ממני ארח כנשים כמדובר מרז"ל וגם כל בן הניתן בזכות אשה אינו מתקיים כי על כן אמרו חכמי האמת על שמואל שנסתכן בקטנותו ביד עלי על שהורה הלכה בפני רבו ויבקש המיתו לולא התחננה אמו והית' גרמת נזקו על דאתא מסטרא דנוקבא כך חששה גם זאת ואמרה אל אדוני כו' לומר הנה ענין בן זה בא שלא בדרך טבע כי אם נס בעלמא ובלי זכות מסטרא דנוקבא יראה אני שיהי' דבר בלתי מתקיים כבירה שהזכרנו שבנה אליהו לאכסניא שלו והדבר הבלתי מתקיים נקרא בכתוב כוזב כד"א כמו אכזב מים לא נאמנו וזהו אומרו אל היה אדוני איש האלהים כי אם אחד העם אל תכזב בשפחתך לעשות דבר כזב שלא יתקיים שתמצא בזה כמתהלל במתת שקר שתדור לי הטבה ואינה כלום כענין הבירה שהזכרנו וז"א אחרי כן במות הילד הלא אמרתי אל תשלה אותי שהוא אל תעשה דבר שאחטא לך בשגגה שתצא מפי שהתהללת במתת שקר: