אור ברסלב

מראות הצובאות על מלכים ב

פרק ד · פסוק א

פרק ד

ואשה אחת כו'. הנה אישה היה עובדיה הנביא והוא הי' מכלכל מאה נביאי ה' חמשים חמשים במערה כאשר אמר הוא לאליהו והיה מלוה ברבית מיהורם בן אחאב והיתה צעקתה כי גם שהלוה ברבית נענש ועושים לו שלא כהוגן הנה ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' ואשר עשה אדרב' לזכות יחשב לו לפרנס מאה נביאי ה' שלא ימותו והנושה הידוע בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים עם היות שאין לו לא עלי ולא על ילדי חיוב לפרוע ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך כי לא ישמע ממני הגידי כו' ושאלי לך כלים כו' ובהמלאות הכלים שאת מריקה בו מן האסוך לבא להריק בכלי אחר לא תזקוף פי האסוך למעלה לבלתי יריק על הארץ עד לכתך להריק בכלי אחר פן יפסק הקילוח המושך ממנו ולא ישוב לקלח עוד כי אם את המלא שתחת האסוך תסיעי להביא אחר תחתיו אך את האסוך לא תסיעי כי אם תניחהו מריק כאשר הוא עד שומך אחר תחתיו וזהו והמלא תסיעי וכן עשו הם מגישים אליה הכלים זה אחר זה והיא מוצקת כי לא היתה זוקפת פי האסוך למעל' לבל יצוק על הארץ מהמלאות האחד עד יגישו השני תחתיו כי אם תמיד היה מוצקת בלי הפסיק חוט הברכה כי לא ישוב לקלח בהמשך ועל כל זה כאשר לא היה עוד כלי עמד ופסק השמן מלקלח ותבא ותגד לאיש האלהים כלומר כי במה שהיה עד כה בטבע לא היה די שלם נשיה כי רב היה כי לכלכל מאה נביאים בימי רעב ממון רב היה מה שלוה מיהורם אז אמר לה לכי מכרי את השמן ויבורך שתוציא מן הכלים שמלאת עד שתשלמי את נשייכי כי יתברך בהם ואת ובניך תחיי בנותר כי לא יכלה כל עוד שהם מוציאים אך לא להעשיר כי אם כדי מחייתם שיהו לוקחים ומוכרים ונזונים וזה אמר תחיי שהוא כדי חייהם והנה רז"ל אמרו מאומרו תחיי שהוא עד תחיית המתים ועדיין קשה אם לכך נאמר לשון חיות היה לו לומר תחיו כי גם בניה יזכו לתחיית המתים ובמה שכתבנו מתיישב לשון חיות ומה שלא נאמר תחיו אפשר שרמז כי כל הברכה הזאת אינה רק כל ימי חייה בלבד כי צדקת היתה וכמו שכתבו רז"ל על סמיכות הקודש כי מאשר היה קצף גדול על ישראל לא נתקיימו כי אם בזכותה כי דרשינן סמוכים ויהי קצף כו' ואשה אחת מנשי בני הנביאים כו':

תוכן העניינים

מראות הצובאות על מלכים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה