פרק ב · פסוק א
ויהי בהעלות ה' כו'. ראוי לשית לב מאי בעי בבית אל ומאי בעי ביריחו. ב' למה בבית אל אמר שלחני עד בית אל וביריחו לא אמר עד יריחו. ג' למה עלה מעבר לירדן שהוא חוצה לארץ וטוב טוב היה לעלות בארץ ישראל. ד' למה היה מונע את אלישע מלכת אתו והיה אומר לו שב נא פה ואם יש איזה טעם לבלתי לכת עמו למה לא היה שומע אליו והיה נשבע לבלתי עשות מצותו. ה' כי מן הגלגל עד בית אל שהוא סמוך לירושלם יש מהלך כמה ימים ואח"כ לחזור עד יריחו ומיריחו עד עבור הירדן איך הלך אלישע בחלק מן היום. ו' מה היה כי בפעם השלישית הוא אומר וילכו שניה' ובשתים הראשונו' אינו מזכיר ההליכה ואינו אומר שניה' כי אם וירדו בית אל ויבאו יריחו. ז' למה בפעם השני' קראו בשמו ויאמר לו אלישע שב נא פה מה שלא עשה בראשונה ובשלישית. ח' מאמר בני הנביאים אל אלישע הידעת כי היו' ה' לוקח את אדניך מעל ראשך האם גדולים בנבואה המה ממנו שיפלא ממנו מה שנגלה אליהם והוא גם הוא באו' גם אני ידעתי מורה שלהם יאות יותר לדעת זה שהשיב ואמר גם אני. ט' וכי אדון לאלישע היה ועל ראשו ולא אדון לכלם ועל ראש' שיאמרו אליו את אדניך מעל ראשך. י' אומר החשו מה זו שתיקה. י"א איך נביאים שביריחו אשר אמרו הידעת כי ה' לוקח כו' חזרו בהם אח"כ ואמרו לאלישע הנה נא חמשים איש בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נשאו רוח ה' וישליכהו באחד ההרים או בא' הגאיות. י"ב לא ימנע או היה חביב לפניו יתברך ומאהבתו עשה לו זה או בהפך או היה מקרה קרה לו אם ה' אהבו לא היה לו להשליכו בא' ההרים או בא' הגאיות ואם להפך חלילה לאשר ראו את כל הנפלאות אשר עשה ומה גם כי הם האומרים ה' לוקח את אדניך יורה כי הוא ית' הלוקח אותו שאם כן לא בשנאה הדפו חלילה ואם מקרה הוא העה איך קדמה להם ידיעתו מתחלה. י"ג אי' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי היעלה על לב יתן איש יותר מאשר לו ולא עוד אלא כפלים כמ"ש אליהו החיה מת אחד ואלישע שנים. י"ד אומר אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן הרי עמו היה ואין ספק שיראנו בהלקחו כאשר היה. ט"ו כי אחר שהוא פי שנים ברוחו מה יתן ומה יוסיף לו בראותו לוקח האם בשביל זה יתן לו יותר ממה שיש לו. י"ז מה ענין הרכב אש וסוסי אש האם להפריד בין שניהם היה צריך רכב וסוס ואם להעלות את אליהו בהם לא עלה בהם לפי הנר' מפשט הכתובים כי אם בסערה. י"ז למה הפרידו תחלה בין שניהם כי גם בהיותם יחד היתה הסערה יכולה לשאת א' ולהניח א'. י"ח למה לא עלה ברכב אש וסוסי אש ולא בסערה. י"ט כי הלא ידוע כי ארבע' מסכים הם לפני השכינה הלא המה רוח סערה שנית ענן גדול שלישית אש מתלקחת רביעית נוגה וכולם חצונים אלא שנוגה שהוא הקרוב אל משכן ה' הוא מתוק מכלם והסערה היא החצונה מכלם ואיך יעלנו ה' ע"י כח בלתי טהור ולא על ידי רכב אש וסוסי אש הטהורים ודומיהם משרפים ואופנים וחיות הקדש. כ' אמרו ואלישע ראה והוא מצעק כו' מה זו צעקה ולמה כפל אבי אבי ולמה תארו ברכב ישראל ופרשיו שאם הוא שהיה ישראל נשענים על זכותו כרוכב על הרכב נמצאו ישראל נמשלים לפרשיו ואיך יאמר עליו ופרשיו וגם הוא הפך תואר היותו רכב וגם למתרגם דהוה טב להון לישראל בצלותי' מרתיכין ופרשים הל"ל ופרשים ולא ופרשיו. כ"א אומרו אף הוא ויכה את המים למה הכה גם הוא. כ"ב למה לא סיפר להם אלישע מעשה שהיה איך היה כי באו רכב אש וסוסי אש ויעל בם השמים ולא ישלח אנשים לבקשו:
אמנם הנה ידענו כי בהסתלק איש צדיק מן העולם הזה אל העליון אפילו יהיה על מיתה נתוספת עליו איכות קדושה בשפע אלהי הנשפע עליו מן השמים כמאמר חכמי האמת על פסיק תוסף רוחם יגועון ומה גם עתה בהסתלקות כזה של אליהו שהיה מתרבה איכות קדושתו לעלות השמימה עם רוחו גויתו שאין ספק כי מתרבה איכותו הרבה מאד טרם יעלה שנית כי הנה בהמצא בעולם איש נביא עצום מאד בנבואה מאורו יפרוץ בעולם עד המצא נביאים רבים בדור כי על כן טרם בא שמואל נאמר אין חזון נפרץ.
וע"י גודל קדושתו וחוסן נבואתו נפרץ בעולם והיו חבל נביאים בכל מקום וע"ד זה בדורו של אחיה השלוני ואליהו עם היות כי רבתה טומאה בעולם על ידי הע"א רבו כמו רבו נביאים כי גם אחר הרוג אזבל כמה וכמה נביאי ה' נשארו מאה שהיה מכלכל עובדיה הנביא חמשים חמשי' במערה עד זמן רשב"י שבהפתח מעין נפרץ מחכמת האמת נתפשטה בעולם עד המצאה גם בתנוקות כמפורסם בספר הזוהר ועתה בהסתלק אליהו השמימה היה העולם משתומם מהנבואה אם לא שאלישע מלא מקומו ועכ"ז רצה הוא ית' כי ביום נסיעתו מן העולם יפקד צבא הנביאים הנשארים הלא המה החמשים חמשים שהיה זן עובדיה והנה אלה היו חמשים ביריחו כמפורש בכתובים והשאר בבית אל על כן צוה ית' ילך בשני המקומות למען בלכתו שמה בכל מקים משניהם יושפע מאתו אליהם ומה גם בצאתם להקביל פניו שפע יתר על אשר להם שיעור מופלג מאשר נתוסף בו יתרון ביום ההוא כי על כן שלחו ית' לשני המקומות ובהיות כוונתו יתברך להעלותו השמימה בלי הרגיש מות כי אם בגוף ונפש וירא והנה לא יבצר קטרוג ממלאך המות כמאמר חכמי מדרש הנעל' שקיטרג הרבה על אליהו באומרו כי למה ימנעוהו ממנו ע"כ רצה יתברך להעלותו מעבר לירדן מהמקום אשר קנא לאלהיו בשטים כי אז החיה את כל ישראל ושם ניתנו לו החיים נצחיים באמור לו יתברך הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא כמפורש אצלנו שמ"ש ז"ל שהוא מאמרו ית' בריתי היתה אתו החיים והשלום הוא שקרא יתברך את החיים שלום לומר שלעולם לא יהיה נגוד לחומרו עם נפשו שע"י כן לעולם לא יתפרדו כי הוא החיה את ישראל כלו ואיך ימות הוא המחיה את כלם אלא שנצטוה תחלה ללכת לבית אל ומשם הלך לירדן ושם עלה בסערה השמימה והנה הוא לא חשב כו על זאת נצטוה ללכת שמה והעולה על רוחו כי שם יעלה בסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אשר ראה שם יעקב כנודע כי כל דבר קדוש גם בהסתלקו ממקומו מציאותו איננו חסר משם כמפורש ליודעי חן על כן חשב כי הסולם ההוא שמציאותו לא חסר חשב ישיבנו הוא ית' שם בעצם להעלות משם את אליהו השמימה.