פרק יט · פסוק יט
וילך משם כו'. הנה לשדה שצריך י"ב ימים לחרוש אותו בשני פרים נקרא י"ב צמדים כמנהג הישמעאלי' במקומותינו ואמר שהי' כבר בשנים העשר כי כבר יגע י"א יום זולת זה והניח כל יגיעו ללכת אחרי אליהו ונחה קדושתו במה שלא דבר עמו ולא עשה לו דבר כי אם שהשליך אדרתו אליו כי האדרת אשר לט בה פניו בהיותו לפני ה' במערה מהופעת השכינה שהיה בה התפעל אלישע כי מצא מין את מינו ונעור כי גם הוא שכינ' עמו ומיד ויעזוב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי כו' ויאמר לו לך שוב אלי ואל תשאר שם כי מה עשיתי לך בערך מה שאעשה לעתיד ומרוב שמחתו שהיה נדבק באליהו למלאות מקומו עשה משתה לכל העם הנמצאים כי זבח את צמד הבקר ובכלי עץ של הבקר בשל להם הבשר ויתן לעם ויאכלו ויקם וילך כו':