פרק יט · פסוק ג
וירא ויקם כו'. הראוי יאמר וישמע ויקם. ועוד אומרו אל נפשו שהוא משולל הבנה. ועוד למה הלך במדבר דרך יום ועוד אומ' ויבא וישב מה ביאה היא זו ולמה נזדמן לו רתם מאילן אחר. ועוד מה זו שאלה ששאל את נפשו כי הראוי יאמר וישאל מות. ועוד מה ענין אומר רב עתה ה' וגם היכן היא תשובתו יתברך. ועוד או' וישכב ויישן תחת רתם אחד בדל"ת שהוא לשון זכר ולמעלה אמר רתם אחת בתי"ו. ועוד או' והנה זה מלאך מאי זה והל"ל והנה מלאך נגע בו. ועוד מה ענין עגת רצפים זאת ולמה חזר לשכב ויישן וחזרו וקראוהו לאכול ולא האכילוהו האכילה השנית טרם ישכב ויישן. ועוד מה היתה האכילה השנית כי לא נזכר רק הראשונה שהית' עגת רצפים ולמה לא נאמר כי רב ממך הדרך כי אם בשניה. ועוד או' וילך בכח האכיל' ההיא כו'. איך יתכן יספיק כח אכילה א' לארבעים יום. ועוד או' עד הר האלהים חורב כי לא יש מהלך מ' יום עד חורב כנודע כי אחד עשר יום מחרב עד קדש ברנע הקרוב' לארץ. ועוד כי מאומרו רב ממך הדרך היה כאומר לו ללכת הר חורב ואיך היה שואל מה לך פה אליהו ועוד למה שכב ויישן זה פעמים. ועוד מה זו שאלה מה לך פה הוא כי היה בורח וימלט שם וגם בתשובתו קנא קנאתי כו' אם לזה בא הלא גם בזולת מקום זה היה יכול להתלונן תלונה זו. ועוד למה כפל קנא קנאתי ועוד או' צא ועמדת בהר לפני ה' כי הלא גם שם היה לפני ה' ומה ענין הנה ה' עובר. ועוד מה ענין ה' אל הרוח סערה רעש ואש ודממה דקה. ועוד או' ויצא ויעמוד פתח המערה ולמה לא יצא ועמד בהר כמצותו ית' ולמה חזר לומר אליו שנית מה לך פה והוא גם הוא השיב כאשר בתחלה קנא קנאתי כו'. ועוד איך נמשך מזה לשלחו מדברה דמשק ואיך היה זה דרכו של אליהו שיאמר לו לך שוב לדרכך מדברה דמשק. ועוד אם ללכת הר חורב היה בכח האכיל' ההיא באיזה כח חזר עוד מ' יום מחורב ולא יום אחד ולא יומים בלי אכילה:
אמנם הנה ארז"ל על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ותצפנם לא נאמר אלא פנחס אמר לה אני כהן דומה למלאך והמלאך מבקש נראה מבקש אינו נראה ולא הטמינ' כי אם לכלב ע"כ והן אמת כי לא, כל הכהנים יכולים להיות רואים ולא נראים כי אם שהוא לא גלה לה שהוא אליהו שמאז נתכהן כשהרגו לזמרי נתקדש חומרו כמאמרנו על ויקח רומח בידו שהוא חסר וא"ו לרמוז שלקח רמ"ח איברי' באבר א' כי בידו פעל פעולה שקנה בה הויה חדשה וזיכוך חומרו שעל כן נתברך שיחיה לעולם כמאמרם ז"ל כי עליו נאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום ומה גם לחכמי האמת הא מרים שאז נכנסו בו שני נשמות של נדב ואביהוא כי נעזר עזר גדול להזדכך בהן בלי ספק אלא שלא הושלל לגמרי מהחומר רק שיעור שאם יחפוץ להמשיך איכות גופו אל איכות נפשו ולא יראה לעיני בשר יש לאל ידו והוא אשר עשה בבית רחב ולא הוצרכה להטמינו.
ובזה נבא אל ענין הכתובי' והוא בשום לב כאשר איזבל שלחה אליו לאמר כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם למה לא שלחה לתופשו והניחוהו ללכת משם בארה שבע ומשם המדברה ואין אומר אליו דבר אך הוא כי כשומעו עשה כאשר עשה בבית רחב שהמשיכה גופו הזך אחר איכות נפשו ולא נראה לעם כי אם הוא היה רואה אותם והם לא יראוהו וז"א וירא ויקם וילך כו' לומר כי פחד ורגז פן יחפש לכן עשה שהוא יראה ולא הם וזהו וירא כלומר הוא לבדו ולא השאר וכך הוא דרך המקרא שלא לומר דבר כזה מפורש בעצם כענין אומרו ותצפנו שיובן מאומרו לשין יחיד בלבד כך פה באו' וירא כלומר הוא לבדו ראה ואיך היה זה הלא הוא כי ויקם וילך אל נפשו שהמשיך גופו אל נפשו שהוא אל איכותה להיות גם גופו כרוחני לבלתי יראוהו כאשר עשה בית רחב וילך כך עם נערו עד באר שבע להניחו שם והוא הלך המדברה והענין שהיתה כוונתו לבלתי בקש מי שיפרנסהו והוא בורח כאשר בתחלה ע"י עורבים ואשה אלמנה רק ללכת אל נקרת הצור הוא המערה אשר בה יש מרז"ל אומרים כי שם נזדכך משה עד שנעשו לו קרני ההוד כך רצה אליהו ללכת שם למען יגמר שם זיכוך חומרו לגמרי שיתקיים בו החיים והשלום שיזדכך וחי לעולם ושם לא יצטרך לאכול כי יזדכך חומרו ויהיה הולך אחר איכות נפשו וזהו גם הוא כיוון באו' וילך אל נפשו וכונתו היתה ללכת עד חורב כי שם המערה ההיא אחר לכתו מהלך יום אחד לא יכול לסבול בלי אכילה כי גם שחומרו היה זך עד יוכל להסתר מעיני כל לא היה עד גדר שיתקיים בלי אוכל ומים כי עדיין עביו' חומר בצד מה היה בו כי לא נהפך חומרו עדיין לרוחניות גמור ע"כ אחר מהלך יום וירא כי לא יוכל להתאפק בלא אכילה התחיל לשוב מדרכו.