פרק ח · פסוק יד
ואחרי כן ויסב המלך את פניו ויברך את כל קהל ישראל לומר כי גם היות שכינה במקדש בזכות ישראל הוא כי הם העיקר כי בם שוכן ית' כי היכל ה' המה ובאמצעות' שורה בבית על הדרך האמור על כן ויברך את כל קהל ישראל והוראה לזה כי זכותם הוא העוש' הלא הוא כי וכל קהל ישראל עומד שם כי החזיקם המקום עם היותם כחול אשר על שפת הים לרוב ושמא יאמר איש למה תאמר כי אין המקום סובל השכינה כי אם באמצעות ישראל קדושים שהוא יתברך שוכן בתוכם ובזכותם ממשיכים ב"ה של מעלה כמדובר טל כן אמר ברוך ה' אלהי ישראל, אשר דבר בפיו דבר זה אשר ודאי דברו אמת אל דוד אבי ובידו של דוד מלא לאמר אלי לעשותו ומה הוא הדבר אשר דבר הלא הוא מן היום אשר הוצאתי כו' לומר אל יעלה על רוחכם כי ישב אלהים על הארץ גם שיהיה בבית המקדש כי הלא מן היום אשר הוצאתי את עמי את ישראל ממצרים לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית לשכן שם ה' עד שואבחר בדוד להיות על עמי ישראל עליהם ממש להריק על ידו להם שפע עליון כי הוא הראש לשכון יה אלהים בו כי היכל ה' המה כללות ישראל והוא על ראשם עיקר מושב אלהים השורה בישראל ואז על ידי זכות היות מי שהוא משכן אלהים ויהי עם לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלהי ישראל לא שעיקר מושבו יתברך בבית כי אם בישראל והעיקר בדוד רק לשם ה' לשכון שם ה' שתתפשט שם שכינה מאת האיש או אנסים אשר המה היכל ה' באמת וזהו שנכנס בעיר ויצא בדוד ומה שאמרתי ובידו מלא לאמר שבידו של דוד מלא לאמר לזולת הוא כי ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר היה עם לבבך כו' הנני מצרף מחשבה למעש' כאלו עשית וזהו הטיבות כי היה עם לבבך והוא כי כל העושה מצוה נעשה ממנה מלאך טוב וזה יאמר במחשבה הטובות בפועל כאלו עשית מלאך טוב כאשר היה עם לבבך רק אתה לא תבנה כו' כי אם בנך כו' וזהו אשר אמרתי לאמר כי בידו מלא לאמר לבנו לבנותו ויקם ה' כו' לומר אל תתמהו לאמר אם אמצעות אבי סובב היות שכינה במקום אך הוא היה עיקר מושב אלהים א"כ למה בימיו לא שרתה שכינה כי הנה דעו נא כי ויקם ה' את דברו אשר דבר שלא בחר בעיר כי אם עד בא דוד ובו בחר לעשות עיקר דירתו כי הלא אני קמתי תחתיו וזהו ואקום תחת דוד אבי ואשב על כסא ישראל להיות שפע עליון מושפע עליהם כאשר היה בדוד כאשר דבר ואבנה כי גם על ידי הוכן המקום.