פרק ב · פסוק ה
ועל העבודה אמר וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב שביישני במלחמת בני עמון שהראה הכתב שכתבתי לו לשום את אוריה במקום גבורי האויבים ולהניחו בידם שיהרג לקחת אשתו ועכ"ז איני משי' לב כי הוא נוגע אלינו כ"א אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וזהו שלא נאמר ואשר עשה כלומ' עם שאתה ידעת אשר עשה לב' שרי צבאות יש' כו' הוא אשר תביט ולא על אשר עשה לי וזו עבודה גדולה לשפוך דם אשר יזיד להרוג בערמה כמאמר הכתוב כי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות כמ"ש ז"ל שאפילו אם היה כהן והיה מקריב הקרבן לא תמתין עד יקריב קרבנו כ"א יבטל קרבנו וקחנו למות כי אין עבודה רצויה כהרוג שופך דם האדם וע"כ כנגד עבודה א"ל להרוג את יואב ששפך דם שני שרי צבאות יש' בערמה. ועל ג"ח אמר ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד כו' אך ענין שמעי לא מן השם הוא זה כי לא איש הרג בפשעו כי אם שהיה חייב מיתה מאז אלא שדוד לא רצה להמיתו עד יוליד מי שיצא ממנו מרדכי ואסתר וזה יאמר ועתה אל תנקהו לו' עתה שכבר הסיבה ההיא איננה אל תנקהו ואין ספק כי היה דוד יכיל להמיתו אחר שהוליד שמעי את הזרע הנז' והניחו שיעשה שלמה למען הפיל חתת ה' על כל העם וייראו מלפניו ותכון מלכותו באומרם כי גדול בישראל כשמעי הרג על שהיקל במלכות בית דוד וכל העם ישמעו ויראו גם כי נער ורך הוא עדיין וזה מאמר הכתוב על הריגת שמעי ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימות והממלכה נכונ' ביד שלמה שע"י כן נתחזק מלכותו נמצא שאין ענין שמעי מעין הדברים הקודמים על כן לא סמך אותו אל ענין יואב כמדובר. או יהיה הענין כי רצה דוד לכונן כסא שלמה וידוע בג' דברים שעליהם הצליח הוא במלכותו אחד על התורה כי הוא עדינו העצני שהיה מתעדן על ד"ת ועל צדקה ומשפט שנאמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה ועל כן על התורה צוהו ושמרת כו' ככתוב בתורת משה כו' שהיא תורה במעשה ועל המשפט ענין יואב וצדקה וחסד בבני ברזילי כי באלה יהיה ה' עמו להכין כסאו ואחר כך לשיראוהו אנשים שתהיה אימתו על כל ישראל על כן צוהו ענין שמעי שע"י כן הממלכה נכונה ביד שלמה כמדובר: