פרק א · פסוק ה
ואדניה בן חגית כו'. אמר כי מה שהתחיל מעתה לעשות טכסיסי שררה הוא כדי שאחרי כן במות אביו יהיה נקל לקבל מלכותו באמור לעם אני אמלוך וז"א מתנשא כלומר מעתה כדי לאמר אחרי כן אני אמלוך ומה שהיה מתנשא הוא כי ויעש לו רכב ופרשים כו' ושמא תאמר למה לא מיחה אביו בידו עם היות בלבו להמליך את שלמה הלא הוא כי הלא מקטנותו לא עצבו אביו מימיו ואשר לא לימד את בנו בקטנו' להוכיחו כשגדל אינו יכול לו וז"א ולא עצבו אביו מימיו כדי לאמר לו עתה מדוע ככה עשית וגם יש טעם אחר והוא כי הוא טוב תואר מאד וקרוב לצאת לתרבות רעה ועוד כי אותו ילדה חגית הנז' אחרי אבשלום והיה לו לסימן ולזכרון ענין אבשלום ולא עצב את זה פן יעשה גם הוא כמוהו למרוד באביו כי היותם קרובים בלידה היה לו לסימן ולמזכרת פן יעשה כן גם זה. ויהיו דבריו עם יואב כו' ולא בלבד בפניו כי אם גם אחריו היו עוזרים אותו ומקרבים לב העם ימשכו אחריו אחרי אדוניהו וזהו ויעזרו אחרי אדניהו: