פרק כד · פסוק ה
ואשלח את משה כו'. ראוי לשים לב כי אינו אומר מה שעשו משה ואהרן בשליחות ההוא רק מה שהוא יתב' עשה כאו' ואגוף וכו'. ב' או' כאשר עשיתי בקרבו כי הוא משולל הבנה שיורה כי ב' נגיפות נגפו א' חוצה לו וא' בקרבו ואמר כי נגפו בחוץ כאשר נגפו בקרבו והוא דבר בלתי מובן. ג' אומרו ואחר הוצאתי אתכם כי אם הוצאה זו הוא ממצרים איך חוזר מיד ואומר ואוציא את אבותיכם ממצרים. ד' כי בראשונה אומר הוצאתי אתכם ובשנייה אמר ואוציא את אבותיכם. ה' או' ותבאו הימה וירדפו מצרים אחרי אבותיכם שנראה שהם בלי אבותם באו הימה ואח"כ את אבותם ולא לבניהם רדפו מצרים. ו' אומרו הימה שהל"ל ימה. ז' או' ויצעקו כו' ולא אמר ותצעקו. ח' אומרו וישם מאפל ביניכם לנוכח אחר אומרו ויצעקו שלא לנוכח. ט' אומרו ויבא עליו את הים כי עליהם היה ראוי לומר וכן באומרו ויכסהו הל"ל ויכסם כי רבים היו. י' אומרו ותראנה עיניכם כו' כי מה שיכות היה להם לראות ברעתם שמוסיף ואומר ותראנה עיניכם וגם אומרו ותראו היה די וידוע הוא כי בעיניהם ראו. י"א כי גם כל שאר הדברים הנאמרים ראו ולמה לא נזכרה בהם ראייתם. י"ב אומרו ותשבו במדבר ימים רבים כי הלא זו צרה היתה ואיך מזכירו בתוך ההטבות. י"ג אומרו ואשמידם אחר אומרו שנתנם בידם וירשו את ארצם. י"ד אומרו בבלק וילחם בישראל ולא מצינו שנלחם כלל. ט"ו אומרו ולא אביתי לשמוע לבלעם וכלל אומרו ואציל אתכם מידו הוא. ט"ז אומרו ותעברו אל הירדן ותבאו אל יריחו וילחמו בכם כו' מניח עיקר נס כריתת מי הירדן ונס הבלעת שבעה חומות יריחו ומספר מה שנלחמו בעלי יריחו ואדרבה לא בקרב ולא במלחמה כבשוה. י"ז אומרו ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם שנראה שעל הנזכר הוא חוזר ומסיים ואומר שני מלכי האמורי כו' יורה שחוזר אליהם. י"ח כי אחר שהזכירם למעלה ואחריהם ענין בלעם והעבר' הירדן וענין יריחו ומלחמת בעליה שכל זה היה אחר שני מלכי האמורי למה חוזר ומזכירם אחר כל הדברים האלו. י"ט אומרו ואתן לכם ארץ אשר לא יגעת בה למה מניח טוב הארץ שהיא זבת חלב ודבש ומספר מה שלא יגע בה' כ' אומרו כרמים כו' שמהראוי היה להטיל וי"ו ולומר וכרמים כו':
אך הנה ארז"ל בש"ר כי המכות היו ג' ע"י משה וג' ע"י אהרן וג' ע"י הב"ה ית' וית' שמו כמדובר שם באר היטב ונבא אל הענין אומ' הוא ית' אל יעלה על רוחכם שמבלתי היותי אוהב אתכם שלחתי את משה ואהרן ולא עשיתי הכל על ידי עצמי בהוציאי אתכם ממצרים כי הנה דעו איפה כי גם שואשלח את משה ואת אהרן שהוא להכות את מצרים כנודע עכ"ז על ידם נגפתי את מצרים אני במכות שנעשו על ידם כאשר אותם שעשיתי ע"י עצמי הם השלשה מכות וזהו ואשלח כו' ואגוף את מצרים כאשר עשיתי בקרבו וידוע כי השש מכות שנגף ע"י משה ואהרן נשלמו במכת החשך ואמר כי ואחר הוצאתי אתכם.
ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על פסיק רבבה כצמח השדה נתתיך כו' כי בדור שיצאו ממצרים היו הנשים יולדות בשדה כד"א תחת התפוח עוררתיך כו' והיתה הארץ נבקעת ונבלעים שם והב"ה מגדלם שם בדבש וחלב והוא ית' מתראה להם כמראה בחור צח ואדום וקרוב לזמן הגאולה נפתחה הארץ והיו יוצאים והולכים עדרים עדרים וכל אחד מכיר את אביו הה"ד ותבאי בעדי עדים אל תקרי בעדי עדים אלא בעדרי עדרים ואותם התינוקות הם אשר הכירו את הקב"ה על הים ואמרו זה אלי ואנוהו שראו במראה שנראה להם במחילות העפר והן הם אשר נכנסו לארץ עם יהושע שלא הגיע אחד מהם לעשרים שנה בצאתם ממצרים כי כולם היו ילדים והם עיקר הדור אשר נכנסו לארץ.
ונבא אל ענין הכתובים אמר ואשלח את משה ואהרן ואגוף על ידן את מצרים כאשר עשיתי בנגפי אותם בעצמי ולפי שאין אומרו כאשר עשיתי אלא לדמות המכות שע"י הב"ה לאשר ע"י משה ואהרן על כן אומרו ואחר הוצאתי אתכם אינו חוזר אלא למה שנגף אותם ע"י משה ואהרן שהוא אחר מכת החשך ואמר ואחר שואגוף את מצרים ע"י משה ואהרן הוצאתי אתכם שהוא מן המחילות עפר שהייתם בם כמו שכתבנו שהדור שלפניו הם הילדים שבאו בעדרי עדרים ואתם ידבר לנוכח.