פרק כב · פסוק לג
וייטב הדבר כו'. הנה או' ולא אמרו לעלות יראה הפך האמור כי אם ישרו הדברים בעיניהם איך היה עליהם לעלות עליהם לצבא:
אך יאמר בשום לב אל או' לשחת את הארץ למה ייחסו ההשחתה אל הארץ ולא אל יושביה:
אמנם יהיה ע"ד מאמר הכתוב ואחרי אבשלום לא נטה ופי' ז"ל בקש לנטות אלא שלא נטה בפועל ע"ד זה יאמר וייטב הדבר בעיני ישראל ויברכו אלהים בני ישראל על מנעם מבא בדמים טרם ישלחו השלוחים בל ישפכו דם נקיים ומה שוייטב הדבר היה בזה האופן כי ולא אמרו כו' והוא כי עלה על רוחם לומר אחר שחוששים פן יאמרו בנינו לבניכם אין לכם חלק בה' חלילה על שבתם מעבר לירדן מזרחה כי גבול נתן ה' למה נניח הפתחון פה הלז למכשול לפני בנינו בתיקון קל שהוא ע"י דמות המזבח הלא טוב טוב הוא לעשות באופן שישנו דירתם ויבאו ונאחזו אתנו ארץ כנען מעבר לירדן ימה ותבטלו המכשלה הזאת וזה כי הנה מי שם בלב בני גד ובני ראובן לנחול הארץ ההיא אם לא להיותה ארץ מקנה נלכה נא ונשחית הארץ כענין השחת שרוף וכלה כל מרעה טוב וכל בניניה למען המה יניחו את ארצם ויבאו לדור עמנו במקומנו ולא יהיה עוד מכשול לפני בנינו לאמר לבניהם הנה זה עלה במחשבתם לעשות אלא שלא הוציאו המחשבה מפיהם כי ישר התיקון ההוא בצד מה וזהו ולא אמרו לעלות כו' לשחת את הארץ אשר בני ראובן ובני גד יושבים בה כי גם שהרהרו לא אמרו וזהו ייחס' ההשחתה אל הארץ ולא אל יושביה כי מאנו לנגוע בהם רק בארצם למען ישנו דירתם וזהו שלא נזכרו חצי שבט המנשי על כי לא נזכר בתורה שעל טוב הארץ חמדו לדור ולנחול שם אלא בראובן וגד כמאמר הכתוב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד ויראו את ארץ יעזר כו' והנה המקום מקום מקנה ומה שעם היות שהרהרו לא אמרו בפירוש הו' כי ויקראו בני ראובן כו' למזבח עד כו' כי לא כאשר עד כה שהיה הדבר בשתיקה רק עשיית המזבח היה הדבר כמים בתוכם כי אם עתה קראו בפי' למזבח עד באזני הכל וז"א כי עד הוא בינותינו כי ה' האלהים כלו' שהיו אומרים באזני כל הט' שבטים עד הוא בינותינו בינינו וביניכם שהוא פרסום מפורש ובזה יש די אל התיקון: