פרק יד · פסוק ז
ואחרי שרמז כי אליו יאתה המתנה טובה היחל לפרשה והתחיל להביא ראיה איך הוא רצונו ית' יותן לו מקום אשר גבורים וענקים שם והוא כי בן ארבעים שנה אנכי בשלוח משה כו' וכוונתו לגמור במה שמסיים ואומר כי אחר מ"ה שנה אשר היה בזמן שהלך ישראל במדבר שהיו שנות צער כד"א ויניעם במדבר כו' ועכ"ז שעתה הוא בן פ"ה שנה ככחו אז כחו עתה ואין זה בטבע כי אם השגחה מאתו ית' ואין ספק כי האלהים עשה על שהיה עתיד לתת לי מקום הענקים ההם על כן חזקני ואמצני ואשב אותו דבר כאשר עם לבבי ולא כאשר עם רוח האחר' וגם כיוון כי ב' יצריו הסכימו לטובה וז"א לבבי ולא אמר לבי.