פרק ד · פסוק יא
ויהי כאשר כו' הנה יראה הסדר מהופך כי תחלה היה ראוי לומר מה שצוה ית' אל יהושע שיצוה את הכהנים נושאי הארון שיעלו מן הירדן ושעשה כן ושבעלות הכהנים מתוך הירדן ששבו המים למקומם ואחר כך יאמר פסוק זה שכאשר תם כל העם לעבור שעבר ארון ה' והכהנים לפני העם. ועוד קשה מזה מה שאומר אחר פסוק זה מה שעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני ישראל קודם לצווי עליית נושאי הארון מן הירדן וסיפור מה שכן עשו. אך אחר סיפור גדולת הארון ההולך לפניהם כי הכרית את הירדן ונעשו מפניו כמו נד והתמיד הדבר עד תום כל העם לעבור ועד הקים י"ב אבנים שהוליכו אתם למלון וי"ב אחרות אשר כל זה היה סימן כי כך יכרית כל אותם הגוים אשר עוברים עליהם א"כ איפה למה הוצרכו ישראל להוליך חמושים ב' שבטים וחצי לפניהם ללחום מלחמתם כאלו הם עושים המלחמה להציל את ישראל והלא מי שארון ה' לפניהם מה צורך לכלי מלחמת החמושים האלה ע"כ היה אפשר יעלה על לב איש כי חוזר הארון ללכת אחר שני הדגלים כאשר במדבר לז"א דע כי לא כן הוא כי הנה ויהי כאשר תם כו' ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם שהוא להכניע את הגוים ההם ואל תתמה לומר א"כ איפה מה בצע בחלוץ ההולך לפני הע' כי דע מה שעברו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה חמושים לפני בני ישראל כי לא היה הבטחון בהם חלילה רק כאשר דבר אליהם משה שהוא כי מה שדבר להם היה בפירוש שלא להטיל מורך בעם כי יחשבו שמאימת ז' עממין היו נשארים בנחלתם אך לא שבם היה בטחון חלילה וזהו ויעברו כי' כאשר כו' ולא עוד כי גם בטחון לכתם עם יהושע כי הוא יעבור והוא ינחיל הי' בלבם כי גדול יהושע בעיני כל ישראל כי הלא ביום ההוא גדל ה' את יהושע: