פרק ג · פסוק יא
ומה שהית' הורא' זו בין בדי הארון הוא על כי הנה ארון הברית אדון כל הארץ כלומר דעו כי לא בלבד הארון הוא העובר כ"א אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן.
או יאמר אל יעלה על רוחכם שלהיותו בקרבכם אינו לפניכם בארון כי אין מעצר לפניו יתברך מלהיות בכל מקים כי הנה ארון ה' כו' עובר לפניכם גם יכוין אל תתמהו מהיותו יתברך עובר לפניכם על הארץ כי הלא הוא אדון כל הארץ כי אינו כמלאך שאין הארץ משועבדת אליו שעל כן מתלבש בבואו אל העולם מלבוש גשם דק ונראה כאחד האדם אך הוא יתברך הארץ משועבדת אליו ולא ישתנ' חלילה וזהו אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן הזה והוא ענין הנה מקום אתי כי הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ודעתו הוא לומר והיה כנוח כפות רגלי כו' והקדי' ואמר ועתה קחו לכם שנים עשר איש כו' והוא כי כריתת מי הירדן כנוח כפות רגלי הכהנים לא יראוהו עיני כל שבטי ישראל כי הלא מחנה ישראל שנים עשר על שנים עשר מיל והנמצאים לפני הארון המה יראו והשאר יהיו מתקרבים ורואים באופן שאשר הם אחרונים יעבור זמן עד. ראותם הדבר ולא ידעו שנמשך מנוח כפות רגלי הכהנים במי' מיד על כן צוה קחת שנים עשר איש אחד לכל שבט שיראו ויגידו כל איש לשבטו וז"א לשבט ולא משבט כאשר בהקמת האבנים שנאמר איש א' משבט אך למה שהאנשים האלה נקחו להגיד איש לשבטו נאמר לשבט ויתכן שעל כן חסרה אות מ"ם משנים עשר ונכתב שני עשר להיות ששני עשר עולה במספר קטן עשרים ואחד כמו להגידם עם התיבה כי זאת היתה הכוונה כמדובר: