פרק ג · פסוק טז
ומיד ויעמדו המים היורדין במקומם ואחרי כל הימים הבאי' עד מקום שעמדו מה שהיה להם להיות זוחלין היו עולים למעלה ונעשים נד וזהו קמו נד אח' ואמר כי המקום שעמדו לא הי' סמוך לארון כ"א הרחק ממנו מאד יותר משיעו' שמאד' העיר אשר מצד צרתן ונרא' מרז"ל שהיו י"ב מיל ואפשר שהוא כדי שיחזיק המקום למחנה ישראל אם יעברו משם ואם דרך שם הוא נגד יריחו יהיה ביאו' הכתוב שמה שהיה הריחוק הנז' כדי שיעברו משם ישראל נגד יריחו שהוא המקו' שהיה חפץ ה' לכבוש תחלה ואם נגד יריחו הוא מן הארון ולמטה יהיה שיעור הכתוב לומר הנה היה הרחק כו' באופן שמה שלא עברו משם בני ישראל לא היה אלא שהעם עברו נגד יריחו כלומר אך אם לא על בחינ' זו שרצו לכבוש יריחו תחלה יכולי' היו לעבור מן הארץ ולמעל' ולענין ייתור אומר נכרתו אחר אומרו תמו וגם שהיה לו להפך ולומר נכרתו תמו יהי' כי יש מים זוחלין ויורדין ואותם תמו ועדיין בקרקע הירדן יש בקעים ומקומו נמוכי' שישאר בהם עכבת מי' כי אין הקרק' שוה אמר כי גם נכרתו לגמרי עד בלתי השאר לחות וזהו נכרתו נמצאו כי ויעמדו הכהנים וכו' בחרב' ממש בתוך הירדן כי לא נשאר לחלוחית והיו בישיבת' בעמידתם שם הכנה לשלא ייראו ישראל פן ישוב נד המים עליה' וישטפום על כן עמדו שם שכל עוד שהיה הארון שם היו בטוחי' וזהו ויעמדו כו' הכן כלומר עמדו שתהיה הכנה לישראל שע"י כך וכל ישראל עוברים לאטם בחרב' בטוחי' ולא עוד כי אם שעשו ע"ד האמור בגמרא של ר' פנחס בן יאיר שקרע הנהר בשבילו ובשביל ההולך לעשות מצוה ובשביל הנכרי שנלוה אליו שלא יאמרו כך עושי' לבני לויה ע"ד זה אמר כי עמדו בירדן נושאי הארון עד יעברו ישראל וזהו וכל ישראל עוברי' כו' וגם נתעכבו הכהנים עד אשר תמו כל הגוי אשר לא מישראל המה כערב רב או חוטבי עיציהם ושואבי מימיהם שלא יאמרו כך עושי' לבני לויה וזהו החילו בישראל וצאתו בגוי: