פרק ב · פסוק יד
והנה הם בשמעם ועודם בקרב בית' חששו פן כל כונת' הית' למען יודו כי מרגלים הם ולחפור את כל הארץ באו כי אין ראיה גדולה מהשבוע' הזאת שנשבעת להחיותם בכיבש' את הארץ וכל ישע' וכל חפץ להגי' דבר ולמוסר' למלכות ע"כ מיראתם השיבו ואמרו על ספק זה נפשינו תחתיכם למות אם לא תגידו לומר יראי' אנו כן דעתכם הוא להגיד למלך דברינו זה שהיא הוראה כי מרגלים אנחנו דעו כי מה שנפשנו תחתכם למות כלומר תחת היותכם מתים כמצות אלהינו לא תחיה כל נשמה אנו תחתיכם אם תמותו אך הוא אם לא תגידו כלומר שאם תגידו לא נכנס תחתיכ' כ"א שודאי אתם תמותו ולא אנחנו שלא יוכלו לנו כי ה' אלהינו יצילנו ואם לבבכם שלם ולא להגיד כונתם על זה אנו אומרים והי' בתת ה' לנו וכו' ועשינו כו' וע"פ דרכן כונו לומר הלא אמרת ועשיתם גם אתם כו' שיור' שהשבוע' תהי' שיעשו בעצמ' ואין האד' בטוח בחייו כמ"ש ז"ל כי ע"כ המלאכים אמרו לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה כי אין מות בהם אך הנביא לא אמר אלא כעת חיה את חובקת בן ולא אמר אשיב ועד"ז אמרו האנשי' האלה הלא אמרת ועשית' שהוא בעצמנו ומי יודע אם נחי' לעשות אותו ע"כ אנו אומרים והי' בתת ה' לנו את הארץ שהוא לנו ממש שנחי' ולא נמו' אז ועשינו אנחנו עמך חסד ואמת.