פרק ב · פסוק ט
ותאמר אל האנשים כו' ראוי לשים לב אם מה שידעה שנתן ה' להם את הארץ הוא על שנפלה אימתם על הארץ על ששמעו אשר הוביש ה' את מי ים סוף א"כ הוי ליה למימר כי נפלה אומתכם בלא וי"ו שתהיה נתינת טעם אל הידיעה ולא כבא להוסיף על האמור. אך יאמר בהזכיר מאז"ל במדרש רבה כי בצאת ישראל ממצרים נמוגו כל יושבי כנען באומרם עתה יבאו עלינו ומה עשו כרתו כל עץ מאכל לשלא יתהנו ישראל מאשר נטעי הם ועל כן מה' יצא הדבר יהי' עונשם להתעכב במדבר ארבעים שנה למען עוד יטעו כרמים ואלנות ויגדלו ויהנו מהם ישראל נראה מדבריהם כי לא חסרה מהכנעניים ידיעת הוריש ישראל את ארצם. ונבא אל הענין אמרה אל תחשבו כי מאשר נפלה אימתכם עלינו אני שופטת בדעתי שנתן ה' לכם את הארץ כי לא כן הוא כ"א שקודם זה ידעתי כי נתן ה' כי נחשבנו כבהמה לפניכם שנא' בה ומיראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה והוא מאמר התורה באומרה כי לחמנו הם שהוא כמבואר אצלנו שבבהמה שהיא לחם לאדם ומושל בה כן היו גם המה וזהו וכי נפלה אימתכם עלינו ועוד מדרגה שנית והיא וכי נמוגו כו'.