פרק א · פסוק ה
לא יתיצב כו' הנה יקרה וצר למולך או מושל בעם יהיה לו ניגוד וצרה באחד מב' פנים או מקרב עמו שיקים איש ויערער על שררתו מתנשא לאמר אני אמלוך ולא אתה כי כמוני כמוך וכיוצא מעין ענין קרח או כענין דתן שאמרו ז"ל שאמרו ישראל נתנה ראש שהיו אומרים למנות את דתן במקום משה ואת אבירם במקום אהרן וכן בדוד עם בנו ושלמה עם אדוניהו, ויש בחינה שנית והוא ניגוד עם אויבים מיתר עמים הלוחמים בו. עוד ג' והוא נגוד מכיחות חצונים המחטיאם אשר מהם מציל הוא יתברך את גדולי הצדיקים כמ"ש ז"ל דמכרזי ברקיעא הזהרו בפלוני ובתורתו ובכלל זה מכל מיני נזקו חצונים. רביעית אחר מות שהנשמה מסתלקת למעלה אל האלהים אשר נתנה שאפשר יעשה הוא יתברך עיקר מהרוח ויעזוב הגוף לעפר רמה ותולעה. אמר על הבחינה הא' אל תירא כי לא יתיצב איש כלומר חשיב שהוא תואר איש או אנשים שבמקרא לפניך להשתרר כל ימי חייך. ועל אויבים מהאומות מ"ה אל תירא כי כאשר הייתי עם משה שאמרתי לו באומר מי אנכי כי אלך אל פרעה אמר לו כי אהיה עמך נגד פרעה. ועל הג' אמר לא ארפך. ועל הד' אמר ולא אעזבך גם את הגוף והוא כענין רבי אחאי בר יאשיה: