אור ברסלב

מראה יחזקאל (חולין)· רבי יחזקאל שלזינגר

הקדמת המחבר

הנני נותן הודאה לשעבר לאל עליון אשר חסדו עלי גבר. ועד כה עזרני להיות מחובשי ב"המד ללמוד וללמד עם תלמידים ולהשביר בר:

ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי ובכל מקום מושבי על כסא הרבנות בקהלות ישראל לא פסקה ישיבה מאתי:

ואת אשר העלו מצודות רעיוני בעה"ית בחדושי ש"ס ופוסקים חדשים לבקרים הצעתי לפני הבחורים:

שמעתתא אליבא דהלכתא ללבן ולברר ועי"ז זכיתי ת"ל על כמה מסכתות חבורים לחבר:

אמנם רוב הדברים כתובים על ידי תלמידים שונים אלה מקצרים ואלה מוסיפים על הראשונים כטוב בעיניהם פעמים מדעת עצמן סותרים ובונים:

ואני הנה זקנתי ובימים באתי הימים אשר אין בהם חפץ. והנני מוטל על ערש דוי וחליתי:

סר כחי ולבי בל עמי להביא הדברים מחדש במצרף הבחינה למישקל ולמיטרא כשוקל על קו אמת ואמונה:

לא ידעתי יום מותי' ומתי אעשה גם אנכי לביתי:

אמנם יש תחת ידי חדושים על מסכת חולין איבעית גמרא ואיבע"א סברא ולהם משפט הבכורה:

וזה יצא ראשונה היות מסכת זו כוללת דברים הנוהגין כל השנה:

לא בגדולות ונפלאות הלכתי. כ"א בדרך הפשט דרכתי. ולתועלת אנשים כערכי יצאתי:

וקראתי שם הספר מראה יחזקאל כי הוא המראה אשר ראיתי באספקלרי' שאינה מאירה. על נהר כבר שאז נהירין לי שבילי דשמעתתא וחבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה. בהיותי תופס ישיבה בק"ק פראג עם תלמידים הגונים משיבי מלחמה שערה:

את פניך ה' אבקש הודיעני נא דרכיך. אהלך באמתך ויחד לבבי ליראה שמך. אמן:

יחזקאל באאמ"ו הרב מו"ה שמואל הלוי ז"ל דיין מגלוגא חונה בק"ק בומסלא והגליל יע"א באשר שחיבור הזה נשלם קודם ר"ה אמרתי לכתוב כאן דבר אחד ממה שחדשתי בע"ה במסכת ר"ה מסכת ר"ה דף ז' ע"ב באחד באלול ר"ה למעשר בהמה וכו' כל הסוגי' עד דף ח' ע"א פיסקא ר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי תוס' ד"ה והרי יובלות יש תימא מאי ס"ד הא לא מתוקמינן כלל אלא לר"י בנו של ריב"ב לקמן. ונראה לפענ"ד לתרץ קושי' התוס' ונקדים לתרץ מה שיש להקשות על המקשה מיתיבי וכו' לרבא ליתני ששה וכו' דהו"ל להקשות בל"ז אמתניתן ותנא דידן מ"ט לא תני אלו וכמו שהקשה הש"ס לעיל ע"א מברייתא ת"ר באחד בניסן ר"ה לחדשים ולעיבורין דפריך המקשה על כל אחד ותנא דידן וכו' ונ"ל דהנה הקשה הפ"י ז"ל לתירוץ רב אשי דמתרץ ד' ראשי שנים שהם בד' ר"ח הא תני נמי רגלים דאינן בר"ח וא"כ אכתי ליתנא ר"ה לעומר ולשתי לחם כדקתני לרגלים אע"פ שאינן מן המנין ותירץ בדוחק וז"ל ואפשר דרב אשי כמי אית לי' הני שנויי דלא קתני אלא מידי דחייל מאורתא וכו' ולא פליג ארבא אלא במאי דקאמר רבא רבי נסיב לה אליבא דתנאי אלא לרבי אליבא דנפשי' ע"ש וזהו דוחק דהא אכתי צ"ל דרבי נסיב לה אליבא דתנאי כמ"ש התוס' ד"ה שלש' לד"ה. אח"כ כתב אבל יותר נראה דר"א לא חש לתרץ אלא אהא דנקיט ד' ר"ה דמשמע דטפי ליכא אבל על עומר ושתי לחם לא חש להשיב דאטו תנא כי רוכלא ליתני עכ"ל והנה אכתי צד תמות במ"ע למה תני רגלים אגב ולא תני עומר ושתי לחם אגב ואפשר לתרץ הכי אשר כוונתי בזה לדעת הגאון בעל טורי אבן דמש"ה תני רגלים אגב משום דנפקא מיני' לדינא דבעינן כסדרן לב"ת משא"כ בעומר ובשתי לחם לא אשמועינן מידי דהא מפרש בקרא וזיל קרי בי' רב הוא והנה כתבו התוס' בד"ה והרי רגלים למ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט לא חייל איסור בל תאחר עד יום שני לפ"ז מצ"ל דיש לתרץ קושי' הגמרא לרבא ליתני ששה דהנה לפמ"ש התוס' בביצה דף י"ט ע"ב ד"ה ר"ש אומר דמשמע דהני תנאי דהיינו ת"ק ור"ש ליכא מאן דסבר נדרי' ונדבות קריבין בי"ט רק ר"א בר ר"ש ע"ש א"כ דר"ש סבר נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט אזי איסור בל תאחר דרגלים אינו מתחיל אלא בט"ז בניסן וא"כ לק"מ דלחשוב ט"ז בניסן ר"ה לעומר דהא כבר קחשיב ט"ז בניסן ר"ה לרגלים אליבא דר"ש דרצונו לאשמועינן דבעינן כסדרן לבל תאחר משא"כ עומר ושתי לחם לא רצה התנא למיתנא אגב משום דלא אשמועינן מידי בזה שהוא מפרש בקרא כנ"ל אך מצ"ל דקושית הגמרא אזלא למאי דקאמר ד' לד"ה לר"מ ד' דל רגלי' ואזי ע"ז בניסן אינו ר"ה לרגלי' א"כ הו"ל למתנא דע"ז בניסן עכ"פ ר"ה לעומר כדקתני בברייתא דאיכא עוד ר"ה ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל דבל"ז אמתני' לא הו"מ להקשות ותנא דידן מ"ט לא קחשיב עומר דמצ"ל כנ"ל דמתני' קאי אליבא דר"ש דס"ל נונ"ד אין קריבין בי"ט אאד מתחיל איסור בל תאחר בע"ז א"כ כבר חשיב ט"ז ר"ה לרגלים וכנ"ל אבל השתא דמשני ד' לד"ה אפי' לר"מ דס"ל רגלים אינו מן המנין אזי פריך שפיר לחשוב יום חדש דהיינו ט"ז בניסן ר"ה לעומר ובזה א"ש מ"ש רש"י ז"ל בד"ה אי הכי הניחא אי מוקמת לה לרישא כר"ש שפיר וכו' דלכאורה תקשי הא אפי' לר"מ נמי ניחא דהא לר"מ לא חשיב רגלים וא"כ הוו רק ד' והו"ל לרש"י לומר הניחא אי מוקמת כר"ש או כר"מ ולפמ"ש ניחא דדברי רש"י אליבא דמקשה דמדלא פריך המקשה בל"ז ותנא דידן וכו' מוכח דנ"ל להמקשה דמתני' אזלא אליבא דהיש כנ"ל אך אכתי תקשי דהו"ל להקפות מהבריית' עכ"פ משתי לחם דתנא דידן מ"ט לא תני שתי לחם וכדקאמר לעיל ע"א על מאי דתני בברייתא באחד בניסן ר"ה לחדשי' וכו' ותנא דידן וכו' ונראה לתרץ באופן אחר מה שלא הקשה בל"ז מעומר ושתי לחם דהנה כתב הר"ן ז"ל כל מידי דתלי' במקדש כגון קרבנות תלי' ברגלים לענין ב"ת וצדקה וכדומה דלא תלי' במקדש לא תלי' לענין ב"ת ברגלים דאי קיימו עניים עובר לאלתר בבית כדקאמר רבא ואי לא קיימו עניים מפריש ומניח ואפי' לאחר ג' רגלים אינו עובר בב"ת דלא מחויב להדורי בתרייהו אבל דעת התוס' אינו כן שכתבו לעיל דף ד' ע"א ד"ה צדקה ומעשרות וזיל והא דאמר רבא לקמן וצדקה מחייב עלי' לאלתר ה"מ דקיימו עניים אבל לא מחייב להדורי בתרייהו כל זמן שלא עברו ג' רגלים עכ"ל ע"ש אזי ס"ל להתוס' דלאחר ג' רגלים מחויב להדורי בתרייהו ואם לאו עובר בב"ת ועיין בספר פני יהושע והנה יש להוכיח כשיטת הר"ן דלשיטת התוס' דצדקה נמי תלי' ברגלים מאי פריך הגמרא והרי רגלים דלא חייל מאורתא דלמא נקיט רגלים משום צדקה ומתנות עניים דעלי' כמי ברגלים וחיילו נמי מאורתא דהא הנך לא תלי' מידי בהקרבה במקדש א"ו מוכח כשיטת הר"ן דצדקה וכדומה לא תלי' ברגלים אח"כ מצאתי שגם הרשב"א ז"ל הרגיש בזה לפ"ז י"ל קושי' הנ"ל דהו"ל להקשות בל"ז דהנה הפ"י הקשה לעיל דף ד' ע"ב ד"ה ור"מ כיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי וכו' וז"ל וי"לד תינח הני דכתיבי בקרא דובאת שמה אבל צדקה ומעשר עני ולקט שכחה ופאה דלא שייך גבייהו ובאת שמה ואייתי ולא אייתי מנ"ל לר"מ דברגל א' עובר בב"ת אח"כ כ' הפ"י וליכא למימר דאה"נ דבהנהו מודה ר"מ דבעינן ג' רגלים ע"ז דחה דלפ"ז לא הוי צריך הש"ס לאוקמא לקמן מתני' דד' ר"ה אליבא דתנאי דהא מצינן למימר כולה כר"מ דלרגלים נמי אתי' כוותי' דבלקט שכחה ופאה וצדקה ומ"ע אפשר דסובר ר"מ דבעינן ג' רגלים א"ו צ"ל דאין חילוק כלל אליבא דר"מ דכמו דעובר ברגל א' בקרבנות כמו כן עובר ברגל א' גבי מתנות עניים ואזי מוקי שפיר הא דקתני ולרגלים כר"ש ולפ"ז מתורץ קושי' הנ"ל דבל"ז לא הי' יכול להקשות וליתני ע"ז בניסן ר"ה לעומר ששה בסיון ר"ה לשתי לחם דמצ"ל דהמקשה ידע שיש לתרץ כי קתני מידי דחייל מאורתא וכו' ועיקר קושיתו קושי' ב' והרי רגלים דלא חיילו מאורתא ואזי מצ"ל דמתני' אתי' כר"מ ולא תקשי והא רגלים דלא חיילו מאורתא דמצ"ל דלרגלים נקיט משום צדקה בדלא קיימו עניים ושאר מתנות עניים דלא תלי' בהקרבה ואזי חייל מאורתא דבהנהו מודה ר"מ לר"ש דתלי' ברגלים חבל השתא דקאמר רב יוסף ברגלים ס"ל כר"ש קשה הא לר"מ נמי מצי אתי' לרגלים וקאי אצדקה ומ"ע א"ו דס"ל דלר"מ לא תלי' צדקה ומ"ע ברגלים וכמו כן ס"ל לר"ש וכשיטת הר"ן הנ"ל ואזי פריך שפיר ליתני ט"ז ניסן לעומר וששה בסיון לשתי לחם ואזי לא מצ"ל דמידי דלא חייל מאורתא לא קתני א"כ קשה קושי' ב' והרי רגלים דהשתא לא מצ"ל דקאי אצדקה ומ"ע דהא הנך לא תלי' ברגלים לשיטת הר"ן אך לשיטת התוס' הקושי' במ"ע דמה פריך דלמא נקיט רגלים משום צדקה ושאר מ"ע וגם דהו"ל להקשות בל"ז אמתני' ותנא דידן מ"ט לא תני ר"ה לעומר ולשתי לחם ונ"ל לפי שיטת התוס' קושי' הבל"ז הנ"ל וגם אידך קושי' דהנה הפ"י הנ"ל כתב בסוף דבריו ואין לומר דקרא דב"ת איירי לכל בשוה דראוי לאקושי אהדדי ואזי גבי מ"ע נמי עובר לר"מ ברגל א' דומי' דקרבנות ע"ז קאמר דמנ"ל לדמות מ"ע לקרבנות דלמא מקשינן לצדקה ולחומרא דבצדקה עובר לאלתר בב"ת והנה דבריו תמוהין דע"כ מאי דמקשה לר"מ מנ"ל גבי מ"ע דעובר ברגל א' דהא ובאת שמה והבאתם שמה קאי אקרבנות כדכתיב עולותיכם וזבחיכם קושיתו ע"כ לשיטת התוס' דס"ל דבין מ"ע ובין צדקה בדלא קיימו עניים תלי' ברגלים דאל"כ לא מקשי לר"מ מידי וא"כ מאי קאמר דלמא מקשינן לצדקה ולחומרא הא צדקה עצמה בדלא קיימו עניים תלי' כמי ברגלים ובדקיימו עניים מצ"ל דבמ"ע נמי עובר לאלתר כמו בצדקה ואזי נדחה קושית הפ"י ולפ"ז דבריו אמת ויציב וכגון דקרא דב"ת מיירי לכל בשוה דראוי לאקושי אהדדי ולפ"ז מצ"ל כמו דלא מחלקינן בקרא דב"ת משו' דהוה כהיקיש' לענין סוף זמן ב"ת. דלרבנן עובר בסוף דהיינו לאחר ג' רגלים בצדקה ומ"ע כמו בקרבנות וכמו כן אמרינן לר"מ ברגל א' כמו כן מצינו למימר דלא מחלקינן לענין ב"ת בהתחלת הזמן ולפי סברת המקשה דב"ת דקרבנות לא חייל מאורתא כמו כן ב"ת דצדקה ומ"ע נמי לא חייל מאורתא לפ"ז מצ"ל קושית הבליז הנ"ל דבל"ז לא רצה להקשות אמתני' ותנא דידן ליתני ט"ז בניסן ומשה בסיון לשתי לחם דידע המקשה דיש לתרץ מידי דלא חייל מאורתא לא קתני ועיקר קושיתו קושי' ב' והרי רגלים ולא הוה מצי להקשות בל"ז והרי רגלים דמצ"ל דרגלים נקיט משום צדקה ומ"ע דס"ל להמקשה דלענין התחלת ב"ת אינן שווין דזמן ב"ת דקרבנות ביום וזמן ב"ת דצדקה ומ"ע מאורתא אבל השתא דמתרץ רב יוסף ר' היא וכו' וברגלים סבר לה כר"ש ולא קאמר דמצי אתי' כמי כר"מ דמודה ר"מ לר"ש בצדקה ומ"ע דאינו עובר אלא אחר ג' רגלים משום דקרא ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו' לא כתיב אלא בקרבנות א"ו דלא רצה ר"י לחלק בקרא דב"ת משום דהוקש צדקה ומ"ע לקרבנות וכיון דגלי קראי ובאת שמה והבאתם שמה וגו' דבקרבנות עובר ברגל א' לר"מ כמו כן הוא לר"מ בצדקה ומ"ע ואזי הוא נכון דבהתחלת זמן דב"ת נמי שווין משום דהוקשו להדדי ואזי פריך שפיר דעיקר קושיתו והרי רגלים דלא חייל מאורתא דהא לענין ב"ת הכל שווין. ולפ"ז מצינו לפרש על נכון תירוץ דרב אשי לקמן דאמר ד' ר"ה הם שהם בד' ר"ח דלפי מה שכתבו התוס' ד"ה שלשה לד"ה הא לא מתוקמא כר"ש אלא כר"מ אתי' ואכתי צ"ל דנסיב לי' אליבא דתנאי דלרגלים לא מתוקמא כר"מ. והוא דחוק לפמ"ש הפ"י דמש"ה נקיט ר"א שלשה לד"ה אליבא דר"מ משום דרבי עצמו סובר באמת כר"מ דמשמע דר"א מוקי כולה מתני' כר"מ ואזי הו"ל לר"א לפרש בהדי' דר' היא ונסיב לי' אליבא דתנאי אבל לפיד הנ"ל אין אנו צריכין לפרש בדוחק כתירוץ התוס' דמ"ל הכי דברי ר"א דמטעם זה קאמר שלשה לד"ה דכולה מתני' אפילו הך דלרגלים אתי' כר"מ כנכון דסתם מתני' ר"מ היא דמצ"ל דר"א לא ס"ל כר' יוסף דלעיל אלא דלרגלים אתי' שפיר כר"מ דר"א לא בעי לתרץ אלא הקושי' איך קאמר ד' הא ה' הוו ואידך קושי' מעומר ושתי לחם אבל הך קושי' דלרגלים מני כר"ש ומציעתא כר"מ לא קשי' לי' מידי דס"ל לר"א דלרגלים אתי' שפיר כר"מ וכסברת המקשה דלעיל דנקיט רגלים משום צדקה ומ"ע דזמן ב"ת דקרבנות אינו שוה עם צדקה ומ"ע ואזי משני ר"א שפיר דלק"מ אליבא דר"מ הא חמשה הוו וגם הקושי' מעומר ושתי לחם לק"מ דה"פ ד' ר"ה הם שהם בד' ר"ח וכולה מתני' אתי' כר"מ דסתם משנה ר"מ היא:

בדרך אחר מצינו לתרץ הקושי' דהו"ל להקשות אמתני' ותנא דידן בל"ז הכי לפמ"ש לעיל תירוץ הגאון בעל טורי אבן על הקושי' לתירוץ דר"א דלמה תני רגלים אגב ולא קתני עומר ושתי לחם אגב ותירץ הגאון הנ"ל דמש"ה קתני רגלים אגב דנפקא מיני' לדינא דבעינן כסדרן לב"ת משא"כ בעומר ושתי לחם בזה לא אשמועינן מידי דהא מפורש בקרא וזיל קרי בי' רב הוא לפי מצ"ל דבל"ז לא הו"מ להקשות אתנא דידן דליתני ר"ה לעומר ולשתי לחם דידע המקשה דיש לתרץ כי קתני מידי דחייל מאורתא וכו' דהיינו דנ"ל להמקשה דמאי דקתני במספר ד' ר"ה ע"ז הקפיד התנא למתני מה ששווין להדדי דכל ד' ר"ה יהין שווין להיות חיילו מאורתא ולא קשי' והרי רגלים דלא חיילו מאורתא דמצ"ל לפי דרגלים אינו במספר ד' אינו צריך להיות שוה לאחרינא לענין חייל מאורתא ואזי לא הוה חשה מידי מ"ט לא תני תנא דידן ששה ר"ה עם עומר ושתי לחם דהא מאי דחשיב במספר צריך להיות שווין אהדדי לענין דחייל מאורתא משא"כ עומר ושתי לחם דלא חייל מאורתא ולא רצה התנא למתני עומר ושתי לחם אגב כמו דקתני רגלים משום דבעומר ושתי לחם לא אשמועינן מידי משום דכבר מפורש בקרא משא"כ ברגלים אשמועינן הדין דכסדרן לב"ת כתי' הבעל טורי אבן הנ"ל אבל השתא דמשנו הנך אמוראי דהתנא חשיב רגלים תוך המספר ד' ר"ה אע"ג דרגלים לא חייל מאורתא אזי פריך המקשה דהו"ל לתנא למחשב במספר מה דחשיב התנ' לר"ה דהיינו ט"ז בניסן לעומר ו' סיון לשתי לחם אע"ג דלא חיילו מאורתא דהשתא דחשיב התנא תוך המספר מה דלא דמי לאינך מנינא ל"ל. דמשמע דמנינא אתי למעוטי דליכא שום ר"ה עוד טפי מאלו ד' דבשלמא מה דתני התנא אגב ע"ז שפיר מצינו למימר הא היא גופא אינו שונה אלא באגב אזי אינו שונה התנא אלא מה דאצטרך לאשמועינן לדינא אבל אמה דחשיב התנא מספר ד' פריך שפיר מנינא ל"ל דמשמע דאתי למעוטי דליכא שום ד"ה עוד והרי התנא דברייתא תני ר"ה אלו דעומר ושתי לחם ולמה שינה תנא דידן למיתנא מגינא למעט אלו ע"ז משני שפיר דהתנא לא חשיב תוך המספר אלא מה דדמי להדדי לענין דחייל מאורתא ורגלים הוי נמי חייל מאורתא אך הא קשי' לפ"ז מאי פריך הגמרא והרי יובלות ול"ל לדחוק ולתרץ דמתני' אתי' כיחידא' כר"י בנו של ריב"ב דהו"מ לתרץ שפיר דאתי' כרבנן דהשתא דרגלים נמי חיילו מאורתא אזי מצ"ל כנ"ל דמה דחשיב התנא במספר ד' ר"ה צריך להיות דמי להדדי דחיילו מאורתא משא"כ יובלות דלא חשיב התנא תוך המספר אלא באגב א"צ להיות דמי לאינך ואזי שפיר תני יובלות אע"ג דלא חייל מאורתא אבל ז"א דלק"מ דמ"ל דקושי' המקשה הכי למה דס"ד דמתני' לא אתי' כר"י בנו של ריב"ב אזי יובלות ביוד בתשרי ואזי מה דתני יובלות אגב לא אשמועינן מידי בזה דמפורש בתורה בעשור לחדש ביו' הכפורי' תעבירו שופר בכל ארצכם ואע"פ כן תנא התנא יובלות א"כ הדרא קושי' לדוכתה דהי"ל לתנא דידן למתנא גמי ר"ה לעומר ולשתי לחם ע"ז מתרץ דאתי' כר"י בנו של ריב"ב ואזי תני יובלות משום דדמי לאינך דחייל מאורתא משא"כ ר"ה דעומר וב' לחם לא חיילו לפ"ז אין אנו צריכין לדחוק כמ"ש התוס' לקמן ע"ב ד"ה בעשרה בתשרי היא דקושי' הגמרא אינן לרב אשי ולרנב"י אלא לרבא דהא לרבא קחשיב התנא רגלים דהיינו רגל שבו ר"ה לרגלים תוך המספר של ד' ר"ה ולמה לא חשיב נמי יובלות לחוד לר"ה דהיינו יובלות דהוא ביוד בתשרי הו"ל למחשב יובלות כמי תוך המספר של ר"ה דיוד שבו ר"ה ליובלות דע"ז קשה הא לרבא נמי לק"מ לפ"מ דמתרץ לעיל דרגלים הוו חייל מאורתא דבשלמא רגלים קחשיב רגל שבו ר"ה לרגלים תוך המספר של ד' ר"ה משום דדמי לאינך דחיילו מאורתא משא"כ יובלות שהוא ביוד בתשרי למה דס"ד אינו דומה לאינך דלא חייל מאורתא אבל לפיד מצינו לפרש בפשיטות דלא כדברי התוס' דקושית הגמרא לכ"ע וה"פ יובלות באחד בתשרי הוא דהא ע"כ צ"ל דהתנא אתי לאשמועינן חידוש דין דיובלות בא' בתשרי דאל"כ אלא ביוד בתשרי תקשי הא במה דקתני יובלות אגב לא אשמועינן מידי בזה דהא מפורש בקרא דהוא ביוד בתשרי בעשור לחדש בי"הכ תעבירו שופר וא"כ הו"ל למיתנא כמי ר"ה לעומר ושתי לחם אגב אע"ג דמפורש בקרא א"ו דאתי התנא לאשמועינן בא' בתשרי דמר"ה חל יובל דאזי הוי חידוש דין משא"כ בעומר ושתי לחם דליכא שום חידוש אזי פריך הגמרא הא ע"כ זהו ליתא דהא באמת יובלות ביוד בתשרי הוא ומשני הא מני ר"י בנו של ריב"ב היא דאזי אתי לאשמועינן ביובלות חידוש דין דמר"ה חל יובל ולק"מ ולפ"ז מתורץ קושית התוס' יש תימא דהא ע"כ כר' ישמעאל מוקמינן די"ל בלאו הך קושי' מעומר ושתי לחם אין אנו צריכין לאוקמי מתני' דקתני וליובלות כר"י בנו של ריב"ב דמר"ה רל יובל דשפיר הוה מצינו לאוקמי כרבנן דר' ישמעאל דס"ל דיובל ביוד בתשרי הוא ופי' ביוד בתשרי שבו ר"ה ליובלות כמו גבי רגלים ולא תקשו דלחשוב יובלות לחוד במספר ר"ה דהוו ה' די"ל ע"ז תירוץ הגמרא דמידי דלא חייל מאורתא לא קחשיב אבל רגלים דחילו מאורתא קחשיב אך עיקר קושיתו לקמן ממה דלא חשיב עומר ושתי לחם משום דמפרש בתורה וליכא נפקותא לדינא וגם לא חייל מאורתא א"כ יובלות נמי כה"ג ולמה חשיב יובלות אגב ואזי מקשה שפיר הכא והרי יובלות דנ"ל להמקשה דאתי' כרבנן ודוק:

תוכן העניינים

מראה יחזקאל (חולין)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה