מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ב
קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה. רש"י ז"ל פי' בפ' הזהב (דף נד) והקרן השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה משלם נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק. והביא לזה התי"ט וסיים דאלו שיווי התרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשיווי התרומה משלם. ופשוט הוא דודאי מה שמשלם הכל לפי שיווי התרומה הוא דמשלם אלא דאכתי צריך להוסיף ביאור לישנא דהתנא דאם לא בא להשמיענו אלא החילוק הזה דהקרן וחומש שמשלם בשביל אוכל תרומה מן החולין הוא דמשלם כדין תשלומי אוכל תרומה שצריך לשלם מן החולין המתוקנין ומה שמשלם בשביל הכפל מעות הוא דמשלם א"כ מה צורך היה לו לשנות כאן דמי תרומה וקרן בדמים הו"ל למיתני ולפיכך צריכין אנו לדברי הרמב"ם שכתב בדין הזה שם בהלכה כ"ג גנבה ואכלה משלם שני קרנין קרן וחומש מן החולין וקרן אפי' מדמי תרומה ור"ל בזה דרבותא היא דקמ"ל דאפי' מדמי תרומה שהיו בידו וכגון שנפלה לו תרומה מאבי אמו כהן ומכרה משלם הכפל אפי' מאותן הדמים דא"צ לשלם מן החולין אלא דוקא התשלומין בשביל אוכל תרומה:
עיקר סעודה ביניהן. הר"ש פי' עיקר סעודה על מי לטרוח דר"מ סבר על בעה"ב לטרות וכו' וטפילה ביניהן דקאמר ר"ל פי' לטפל לשלם וכו' וכל זה דוחק וקשה לפרש טפילה על התשלומין ותו דמאי אשמעינן ר"ל בזה הא בהדיא תנינן דר"מ קאמר דבעה"ב משלם הקרן ולחכמים הפועלין משלמין הכל ועוד דלמאי שייך כלל לישנא דטפילה לר"מ הלא הבעה"ב הוא המשלם קרן ואין הפועלין מחזירין לו ולישנא דטפילה לא שייך אלא על המטפל בדבר ואינו מפסיד משלו ועוד דאם עיקר הסעודה דר' יוחנן על הטרחא והטיפול להכין הסעודה מיתפרשא א"כ מאי האי דפריך לקמן ואין כר' יוחנן וכו' דזה אין לו שייכות כלל וכלל להא דר' אבהו סוף דבר אין לפירושו שחר כלל והעיקר כדפרישית בזה בפנים ומיתפרשא כל הסוגיא על מכונה:
למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו. בכאן כתב הר"ש ובפ"ק דב"מ (דף טו) לא משמע כן שיהא חייב להעמיד לו מקחו דקאמר התם גבי גזלן שמכר וגו' ושמא יש לחלק בין מטלטלי למקרקעי עכ"ל והרבה יש לתמוה על זה דהא קיי"ל אף במטלטלין אם מכר לו אפי' דבר שאינו גזול אצלו אלא שאינו ברשותו אין המקח כלום כדשמעינן לדין זה מברייתא דמתיב רב ששת שם בדף ט"ז מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום וכו' ודין זה מוסכם הוא ובטרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו לדעת בעל ת"ה הביאו הב"י ובהגה"ה סי' רט אבל לא שייך כל זה להא דקאמר הכא חייב להעמיד לו מקחו דמשמע דמדינא המקח הוא קיים והנכון הוא דלא מיירי כאן לא בגזול ולא במכר דבר שאינו ברשותו אלא כדפרישית בפנים שהחפץ שהתנה עמו למכרו לו וקנה באחד מדרכי הקנייה מקודם שמסרו לו כגון שהקנה לו מטלטלי אגב קרקע וכיוצא בזה ובשעה שמסרו לו נמצא שאינו שלו דבטעות מסר לו חפץ של אחר דבכה"ג ודאי חייב להעמיד לו מקחו וליתן לו החפץ שברשותו והתנה עמו וזה פשוט הוא ומשום דהא דמיא ממש לדינא דמתני' כמבואר בפנים קאמר בפשיטות הא למה זה דומה וכו' וזה ברור:
שבח סעודה ביניהן. ומשום דלדברי ר' יוסי בן חנינא טפי מתפרשא המתני' כפשטא דבהא הוא דקמיפלגי אם הבעה"ב משלם להן שבח סעודת חולין ששוה יותר מסעודת תרומה לפיכך בחר הרמב"ם בפי' זה כדכתב בפ"י בהלכה י' והוא משלם להן דמי סעודתן שדמי החולין יתירין וכו' וזהו דפריך ולא כבר אכלו ומשני כמ"ד וכו' ולא כדפי' הר"ש דהאי והלא כבר אכלו לר' יוחנן אליבא דר"מ פריך וזה אינו מובן כלל ע"ש:
אמר ר' ינאי לצדדין היא מתני' יש בו כזית וכו' משלם לקדש וכו'. הך מילתא דר' ינאי דהכא אתיא כאבא שאול בבבלי פ' כל שעה (דף לב ע"ב) דקאמר לענין האוכל תרומה דאינו משלם קרן וחומש עד שיהא בו שוה פרוטה ומסיק התם אליבא דאבא שאול דאי יש בו שוה פרוטה אע"ג דלית ביה כזית והיינו דקאמר יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית משלם לשבט וממילא אם אין בו ש"פ אע"ג דאית ביה כזית משלם לקודש דהא לדידיה לענין תרומה עד שיהא בו שוה פרוטה בעינן כדדריש מונתן אבל לת"ק דהתם דלענין תרומה עד שיהא בו כזית בעינן דדריש אשר יאכל ואין אכילה פחות מכזית איפכא הוי דלענין תרומה אם יש בה כזית אע"פ שאין בו ש"פ משלם להשבט וכ"פ הרמב"ם ז"ל כהת"ק שכתב בפ"י בהלכה כ"ד ולמי משלם אם היה בה כזית ואין בה ש"פ משלם לכהנים ומ"ש ואם יש בה ש"פ בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש וזהו כר"ש בר ווא בשם ר' יוחנן דהכא וטעמיה דבהקדש בשוה פרוטה תלי רחמנא כדאמרינן במס' מעילה ומשמע מדבריו דהכל משלם למקום אחד אם להשבט ואם להקדש וכדר"ז דהכא דגזירת הכתוב היא למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך וע' מ"ש הכ"מ שם ואין להאריך:
רבי יוחנן אמר לה על כולהון. וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה י"ח כחכמים ומשלם מכולם ודבריו מבוארים למאי דפרישית במתני' וחזר בו מפירושו ואח"ז נמשך הר"ב בפי' וחכמים מתירין באלו במע"ש והקדש שנפדו אלא כר' יוחנן דהכא וכך היא בהדיא בת"כ פ' אמור מנין שאין משלמין מן הלקט וכו' שאין הקדש פודה את הקדש דר"מ וחכ"א משלמין מכולם. וכדפרישית בהסוגיא במה שדחה ר' יוחנן לדברי ר"ל ומה שהשיב לו ולקט ושכחה וכו' ולא נקט פאה משום דסתם פאה בקמה היא וסתם שכחה בעמרים היא ודחק ר"ל לאוקמי הכל בקמה והשיב לו ר"י מלקט כמבואר בפנים ולפ"ז לא פשטה נמי בעיא דחילפי וכבר זכרתי מזה בפ"ז דפאה דדחי התם נמי דלא תפשוט הבעיא ע"ש: