אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ג

הלכה ב

מאן דאמר חותך אפי' חותך לית ביה. כדפרישית וקושיא זו אינה אלא למאי דקאמר הכא שחותך הפסוק האחרון ונחשב לויהי ערב ויהי בקר לפסוק בפני עצמו אבל למאי דקאמר התם בדף כז ע"ב דפליגי נמי בהא רב ושמואל רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק היינו שפוסק באמצע להפסוק השלישי וכו' כדפירש"י ז"ל וזהו בפ' בראשית שיש בה חמשה פסוקים וביום הראשון וכן הוא ביום השני שפוסק לאמצע הפסוק של יקוו המים וקורין בו שנים. אבל הפוסקים פסקו כרב דאמר דולג:

והא תני המפטיר בנביא כו'. עיין לקמן בפ"ד דמגלה בהלכה ב' מה שנתבאר בזה:

מתניתא דר"מ וכו'. עיין בראש הפרק מה שנתבאר מזה בס"ד:

אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב וכו'. הסמ"ג בהל' ר"ח כתב מעצמו ללמוד מהמקרא הזה שאף בזמן שהיו מקדשין ע"פ ראייה היו נוהגין לפעמים לעשות שני ימים ר"ח ומבואר הוא בהדיא כאן:

רבי יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סבון וכו'. לעיל בראש השנה פ"ד בסוף הלכה ד' הגי' סבין ביו"ד ופירשתי שם לפי הגי' ולפי הענין השייך שם. והאמת שגי' דכאן היא עיקרית ושם משובשת היא ופי' האמתי הוא כמו שפירשתי כאן בפנים דבסעודת ר"ח מיירי ומבואר הוא:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה