אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים וכו'. כ"כ הרמב"ם ז"ל בריש פ"ג מהל' תענית וכסתם מחני' דהכא ודלקמן הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ב"ד גוזרין ג' תעניות וכו' וכ"כ הר"ן ז"ל שהרי"ף והרמב"ם ז"ל סמכו על סתם מתני' ואתיא כר"מ דהתוספתא וכדמוקי לה הכא לעיל מתניתא דר"מ וכו' דאלו לר' יוסי אין היחידים מתחילין להתענות עד הגיע ר"ח כסליו ולא ירדו גשמים ולכאורה קשיא על מה שפסק הרמב"ם בפ"י דנדרים בהלכה יא גבי האומר עד הגשם וכו' ואם אמר עד הגשמים ה"ז אסור עד שירדו הגשמים והוא שירדו מזמן רביעה שניה שהיא בא"י ומקומות הסמוכין לה מכ"ג במרחשון ואילך. וזהו כר' יוסי דאמר רביעה הבכירה בי"ז במרחשוון והבינונית בכ"ג והאפלה בר"ח כסליו וסותר הוא למ"ש בהל' תעניות. שוב ראיתי בלח"מ שהרגיש בקושיא זו והוסיף עוד לתמוה שבתעניות פסק כר"מ ובנדרים פסק כר' יוסי ובפ"א מהל' מתנות עניים לא פסק לא כזה ולא כזה ששם בהלכה יא כתב מאימתי כל אדם מותרים בשכחה של זיתים בא"י אם שכח אותה בראש הזית ה"ז מותר בה מר"ח כסליו שהוא זמן רביעה שנייה בשנה אפילה ומביא שם למה שכתב הכ"מ ופלפל על זה ולבסוף כתב מה שקשה בעיני על רבינו ז"ל קשה עד מאד אצלי וצ"ע והנכון כדברי הכ"מ שם בזה דבנדרים הלך אחר לשון בני האדם ונקטינן בשנה בינונית שדרך לשון בני אדם בדבר בינוני ובמתנות עניים הולכין אחר רביעה שנייה בשנה אפילה משום דספק מתנות עניים להחמיר כדתנן בסוף פ"ד דפיאה לר"מ והלכתא כוותיה ספק לקט לקט. ומה שהקשה הלח"מ על זה דאיך יישב כל הסוגיא שם כמאן אזלא הא דתניא רשב"ג אימר גשמים שירדו ז' ימים זה אחר זה אתה מונה בהן רביעה ראשונה ושניה ושלישית כמאן כר' יוסי וכו' דמשמע דר' יוסי לא איירי בשנים חלוקות וברביעה שניה אלא בזמן הרביעיות שלשתן ובאותה השנה עצמה זו אינה קושיא דלרשב"ג דאמר הכי ע"כ דס"ל כן אליבא דר' יוסי ולא מיתוקמא מילתיה אלא כר' יוסי וכדפירש"י ז"ל אבל איני מוכרח לומר דר' יוסי גושיה ס"ל לעולם כן ודלא נפרש עיקר מילתיה דר"י דלאו בשנים חלוקות איתמר ועוד דאיכא למימר דבשנה בינונית גופה קאמר דלא אשכחן הא דרשב"ג אליבא דר' יוסי ולכ"ע מיהת ג' זמני רביעה הן ככל שנה וא"כ אין זה סותר להא דאמר דיש שנה בכירה ויש שהיא אפילה באלו זמני רביעה ובבינונית משכחת לה הא דרשב"ג לר יוסי ודקאמר רב חסדא שם הלכה כר' יוסי כבר עמדו המפרשים על זה כמו שמביא הר"ן ולרש"י גי' אחרת שם הלכה כר' יהודה ובלאו הכי הרי אמרנו דבענין דתעניות סמך עצמו על סתמא דמתני' דכר"מ אזלא וכפי דרך הרי"ף ז"ל אלא דבשארי מקומות במקום שנשנה עד רביעה שנייה סתם סמך לו על דברי ר' יוסי והכל לפי מה שהוא בנדרים כך ובמתנות עניים כך ולפי הטעם שנתבאר:

אתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחית וכו'. כעין הא גריס בבבלי פ"ג דף כג בעובדא דאבא חלקיה ובקצת תוספת דברים:

מה ת"ל עד קריאת הגבר. בטעות הועתק כאן וליתא בתוספתא אלא גריס בהדיא ישן ועמד אסור מיד. וכן הועתק בבבלי פרקין דף יב רישא דהתוספתא וגריס שס בלישנא בתרא דרבא אמר לא שנו אלא בשלא ישן אבל ישן אינו אוכל וכ"פ הרמב"ם בפ"א מהל' תעניות בהלכה ה' וכל תענית שאוכלין בה בלילה בין צבור בין יחיד ה"ז אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר והוא שלא ישן אבל אם ישן אינו חוזר ואוכל ולא העתיק להא דקאמר הכא בשלא התנה וכו' ואפשר דהואיל ופשוט הוא דתנאי מהני לענין זה סתם דבריו. והטור בסי' תקסד כתב כן וי"א שא"צ תנאי לשתיה דמסתמא דעתו של אדם לשתות אחר השינה וכו'. ומהא דגריס בתוספתא וכן כאן ישן ועמד אסור משמע דישן על מטתו ועמד קאמר ולא כמו שפי' ישן בתוך הסעודה וכו' וכמו שהביא הרא"ש לדעת זה ע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה