אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

אמר ר' יוחנן בתחלה אין מקבלין מהן וכו' ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסויים וכו'. כצ"ל וכך הם דברי ר יוחנן בפ"ק דערכין דף ו' ודקאמר הכא פתר לה עולה היינו כר"ע במנחות דף עג וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות:

האחין והשותפין וכו'. כך כתוב בנוסחת המשניות כאן ובמקצת ספרים ג"כ בפ' ט' דבכורות וכן הובא כאן בגמרא וזהו גי' הרמב"ם כמבואר בדבריו בפ"ג מהל' שקלים בהל' ד' וכמו שביארתי כאן בפנים. ונלמד מסוגיית הש"ס דבכורות דף נו אמר ר' ירמיה פעמים וכו' וכן בסוגיא דהכא אלא דהכא דרך בעיא גריס לה ובאמת אינה מוכרחת הבעיא דלא דקדק התנא לשנות בכל מקום כל צדדי חיובי ופטורי אלא דהן למדין מכלל הדברים וכדדייק שם על דברי ר' ירמיה פשיטא מאי קמ"ל ומשני שם ובזה מתורצת ג"כ דקדוק על הא דר' שמי הכא בהסוגיא מעתה אפילו חלקו וכו' דלא קפיד התנא למיתני לכל הצדדין. והראב"ד שם כתב על גי' הרמב"ם האחין והשותפין והוא ט"ס אלא האחין השותפין. ומשמעות סידור דברי התנא במתני' גיטין לגי' הספרים האחין והשותפין דאלו לגי' האחין השותפין א"כ מיירי ברישא שעדיין לא חלקו האחין אלא נשארו שותפין בהירושה דאל"כ הויה ליה למיתני האחין שנשתתפו דהוה משמע שחלקו וחזרו ונשתתפו אלא מדנקט הכי משמע דאיירי שנשארו בשותפות ועדיין לא חלקו וקשיא הא דנקט ברישא שחייבין בקלבון וכו' הא איפכא הוא והו"ל למינקט הא דסיפא מעיקרא שחייבין במעשר בהמה ופטורין מקלבון דכך הוא הדין בנשארו שותפין בירושה ולבתר הוה ליה למינקט בבא דרישא וכשחייבין בקלבון וכו' כנ"ל:

אמר ר' מנא הדא דאת אמר בשלא היתה הבהמה רוב וכו'. הראב"ד הביא לזה בהשגות פ"ג דשקלים בהלכה ה ור"ל מפני מה לא כתב הרמב"ם לחלק כן ונתן הכ"מ הטעם דמאחר דבגמרא דידן לא חילקו בכך משמע דגמרא דידן לא ס"ל הא דר' מנא עכ"ל ואי משום הא א"כ לא נדע הטעם לכמה וכמה חלוקי דינים למאות וליותר שהביא הרמב"ם לפסק כהאי דהכא מה שלא הוזכרו התם כלל אלא דנראה דיש איזה ראיה שהגמרא דילן לא ס"ל הכי דקאמר בפ"ט דבכורות שם על הא דר' ירמיה שהבאתי לעיל לדייק מאי קמ"ל פשיטא דהכי הוה ומשני חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים איצטריכא ליה סד"א כיון דחלקו בבהמה גלי דעתייהו דלמיפלג קיימי וליחייבו בקלבון קמ"ל. ולכאורה איכא למידק מהיכי תיתי דסד"א הכי דאטו משום דחלקו בבהמה לא מצי אכתי לקיימו בשותפות בשאר נכסי אלא לאו ש"מ דדברי ר' ירמיה אפילו בשהיתה הבהמה רוב הנכסים הן וכשהבהמה רוב מהנכסים מסתמא אין החלוקה בה אלא בשומא דכשהבהמה רבה שכיח ושכיח יותר שאינן כולן שוין זה כנגד זה וצריכין הן לכספים וליתן זה לזה לפי השומא כדי לחלק בשוה וא"כ בכה"ג שפיר איכא למימר דלמיפלג גם בכל הנכסים קיימי דמסתמא יהיו צריכין לכך קמ"ל. וגריס תו התם פלוגתא דרב ענן ורב נחמן ור"א ור' יוחנן כהאי דהכא בריש הלכה ופסק הרמב"ם כר' יוחנן ודקדק הלח"מ בהא דפסק בפ"ה מאיסורי המזבח כשינויא דרב אשי דהתם והא האי שנוייא לא צריכה אלא למ"ד יש ברירה וכבר יישבתי לזה במקום אחר דע"כ דלכ"ע אתינן להאי אוקמתא דטפי דמי כלב מחד מינייהו לכ"ע:

לאיכן היו הקלבונות נופלין וכו'. הרמב"ם כתב בפ"ג מהל' שקלים בהל' ז' והקלבונות אינן כשקלים אלא מניחין אותן השלחנים בפני עצמן עד שיסתפק מהן ההקדש וכתב הראב"ד על זה הרבה מחלוקת יש בתוספתא ובירושלמי. ונתן הכ"מ הטעם לדברי הרמב"ם הואיל ור"מ דאמר לשקלים הוי יחידאה לגבי אינך תנאי ומשום הכי כתב רבינו והקלבנות אינן כשקלים ומפני שנסתפק בדברי שאר תנאים הלכה כדברי מי סתם וכתב אלא מניחין אותן וכו'. ואני אומר דאם לא פסק כר"מ פשיטא דנמי לא כר' אלעזר דאמר לנדבה שהרי נדבה חמורין משקלים כדתנן לקמן ריש פ"ז וגם לא כר"ש שזורי רקועי זהב וכו' שהן נעשין ממותר התרומה של שקלים כדתנן לקמן בפ' ד' והרי אין הקלבונות כשקלים אלא או כבן עזאי או כי"א ולפיכך סתם וכתב עד שיסתפק מהן ההקדש לזה או לזה:

הדרן עלך פרק באחד באדר

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה