מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית
פרק כ · הלכה ה
תני ר' חייה הדין דין לעני. כדפרישית ולפיכך לא כ' הרמב"ם בדין זה בפכ"ה בהל' כ"ב אלא כלשון המשנה ממש לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ומשום דבאצילי ידיו נשאר כאן בספק ולחומרא:
ושל כובסין לא יגע בו. פירש"י מפני שהוא עשוי לתקן הבגדים ותוחבו בחזקה ומיהדק והתרה שלו דומה לסתירה. והרמב"ם בפ' כ"ו בהל' י"ב נתן טעם אחר מפני שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס וכדפרישית בפנים והה"מ כתב שם לפי שלדברי רש"י קשה למה נחלק הת"ק על ר' יהודה באם היה מותר מע"ש וכו' וטעם חלוש הוא זה ועיקר טעמו של הרמב"ם נלמד מכאן דאי משום סתירה אטו גרע מחותמות שבקרקע שמותר להתירן אף בשבת וכדפריך הכא מהאי ברייתא דאע"ג דמשני וקאמר הדא אמרה מכבש עשו אותו כקרקע וכדפרישית בפנים שינוייא דחיקא היא ולא סמיך עלה ולפיכך פירש דהכא משום דהכובס קפיד עליה והוי מוקצה מחמת חסרון כיס דמוקצה הוא אף לר"ש. ועיין מה שבארתי מדין חותמות שבקרקע גופיה לעיל בפ' אלו קשרים בהלכה ב' בס"ד:
הדרן עלך פרק תולין