מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית
פרק טז · הלכה א
כל כתבי הקודש. מן מה דתנינן אע"פ שכתובים בכל לשון וכו' הדא אמרה שמצילין אותן מפני הדליקה. סוגיא דהכא אזלא כהאי תנא דגיפטית דמייתי בבבלי בריש פרקין וכדאוקי לרב הונא התם דתנאי היא והרמב"ם פסק כר' הונא בפ' כ"ג בהל' כ"ו דאין מצילין אותן דמילתיה דר' יוסי דברייתא היא ומעשה דר"ג מסייעא ליה ומעשה רב והרי"ף ז"ל נתן טעם דהלכתא כרב הונא דרב חסדא תלמיד הוה ואין הלכה כתלמיד בפני הרב. ובמקום אחר כתבתי דהא רב חסדא תלמיד חבר דרב הונא הוה כדמוכח מההיא דסוף אלו מציאות דבעא מיניה תלמיד וצריך לו רבו מאי א"ל חסדא חסדא לא צריכנא לך וכו' והאי כללא דאין הלכה כתלמיד וכו' ברבו מובהק הוא לדעת הרמב"ם:
לית לך אלא כהדא דתני ר' נחמיה וכו'. והכי מוקמי התם דף קט"ז להא דשמואל דמדייק מהמתני' כהאי דהכא אבל לרב דפליג התם והלכתא כוותיה באיסורי הכי הוא דמדייק לא שנו אלא בזמן בית המדרש וכו' וקמה טעמא דמתני' אליבא דרב: