אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

את למד שש משש וכו'. בריש פ"ט דכלאים בארתי להא דאיצטריך ליה להש"ס למימר הכי וע"ש:

כמין חיה טהורה ברא הקב"ה למשה במדבר וכו'. והתם בדף כ"ח גריס בשם ר"מ בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא או אם מין בהמה הוא וכו'. בהא דפליגי הכא לעיל אם מין טמא או מין טהור הי' פירשתי בפנים ומבואר הוא למאי דאמרינן בסוף פ' אלו טריפות דף ס"ג גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמות הטמאים מרובים לפיכך פרט הכתוב טהורין שהן המועט וכו' והלכך הני דסברי מין טמא הי' מדלא מצינו שפרטו הכתוב ורבנן אמרי מין חיה טהורה ולפי שעה היתה ולפיכך לא פרטה הכתוב דאין נ"מ לדורות בענין האמור בפרשה והאי נוסחא דהכא דס"ל חיה טהורה והיינו לר' אבון דאמר קרש היתה א"כ פרטה הכתוב דזהו אקו האמור בפרשת זאת הבהמה ונוסחא דהתם וכתני ר' הושעיה דהכא ספוקי מספקא ליה די"ל ממין שור שהקריב אדם הראשון וי"ל דקרש היתה:

מקרן. כדפרישית בחיריק תחת המ"ם ממין שהוא בקרן אחד. וזהו כדברי התוס' בפ"ק דע"ז דף ז' שכתבו ה"ג ר"ת מקרן כתיב כי אין נראה לו דמקרן נראה קרן אחת יותר ממקרין כלומר מקרן בפתח תחת המ"ם והרי"ש אין נראה לו דמשמע טפי בקרן אחת יותר מהקריאה מקרין שאנו קורין אלא ה"ג מקרן כתיב:

הדא ילפא מן ההיא וכו'. לפי מה שלפנינו אין לפרש הדא על מתני' דידן וההיא על מתני' דהתם אלא כדפרישית. ומן המוכן ושאינו מן המוכן כדפי' התוס' בדף כט מן המוכן היינו תלאו במגוד ושאינו מן המוכן היינו אחורי הדלת וכן פי' הרי"ף ז"ל וכן מוכח הכא בהדיא דמסיק בין שהכינה לתלותה וכו'. ויש כאן בסוגיא דהתם להקשות מהאי מתני' דפ' כ"ז דכלים מפני שאמרו שלש על שלש שנתמעט טהור אבל שלשה על שלשה שנתמעטה אעפ"י שטהור מן המדרס טמא בכל הטומאות. ומשמע דהאי סתמא דמתני' לכ"ע אתיא. וא"כ הסיפא קשיא אליבא דר"ע. ואי דגרסי' כאית דגרסי בפחות משלש על שלש עסקינן א"כ הרישא קשיא לר"א וכל זה מבואר בהרי"ף וקיים שם הגי' שלפנינו ופירשה וע"ש ויש לפרש נמי הא דהכא לפ"ז ואין להאריך:

מפני יו"ט שחל להיות בע"ש. כדפרישית דגזר אטו יו"ט שחל להיות בע"ש והכי משמע לישנא דמפני וכבר רמזתי מזה לעיל בהל' א' ד"ה רב אחא וכו' ע"ש:

בגין רב וכו'. מילתא דרב אליבא דהלכתא היא מאי דקיי"ל כר' יהודה במוקצה ביו"ט ולפיכך אוקי רב אדא בר אהבה התם להמתני' בג' על ג' מצומצמות וביו"ט שחל להיות בע"ש ודכ"ע אית להו דר' יהודה וכו' וכן פי' הרמב"ם בהמשנה ועם כל זה מתפרשא המתני' יותר בפשיטות כרבא דהתם דטעמיה דר"א בהדלקה משום דס"ל שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת וכו' וכן פי' הרי"ף ז"ל להמתני' כדרבא והשתא לא בעינן לדחוקי דמתני' ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן וכן פירשתי להמתני' בפנים:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה