מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה ד
הלוה מן הגר וכו'. בטור סי' קכ"ז הובא דינא דמתני' וכפירש"י בקידושין (דף כב) דאם הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה הוא דאמרו רוח חכמים נוחה הימנו ואם שתיהן שלא בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו ולישנא דמתני' דקתני שנתגיירו בניו עמו ק"ק לפי' זה והתוס' שם כתבו איפכא ואין להאריך והרמב"ם ז"ל לא זכר מדינא דמתני' בהדיא לא בהל' זכיה ומתנה שכתב שם בפ"ט גר שיש לו בן שאין הורתו בקדושה הואיל ואינו יורשו כמו שיתבאר במקומו וכו' ולא בפ"ו מהל' נחלות שביאר שם דין ירושת הגר שלאביו הגוי הוא יורש מדבריהם ולאביו הגר אינו יורש לא מד"ת ולא מד"ס כדאמרינן בקידושין ובלוה לגר לא כתב כלום כנראה ממסקנת הש"ס שם לחלק אימתי יחזור לבניו ואימתי לא יחזור ולא ראיתי למי שכתב בזה כלום:
הנותן עירבון טבעת לחבירו וכו'. הובא לכל זה בפ"ד דב"מ בהלכה ב' ושם ביארתי מה דשייך להאי דינא ומהיוצא מזה לדינים דקנין ולמי שפרע ומה שנלמד לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל תמצא הכל מבואר שם בס"ד:
אימתי אמרו המטלטלין נקנין במשיכה בר"ה וכו'. האי תוספתא לא קאי לדינא בענין דרכי הקנייה אלא כדמסיק בבבלי פ' הספינה (דף עו) וכן לקמן דאביי ורבא דאמרי תרווייהו מסירה קונה ברה"ר ובחצר שאינה של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שהיא של שניהם והגבהה קונה בכל מקום. וסיפא דהתוספתא הובאה שם (דף פה) לדינא ע"ש:
כאן בשהעמידו עמו וכו'. הכא הוי מצי לשנויי כדמשני לבסוף וי"ל דה"ק דמהאי ברייתא לא יכילנא לשנויי לך כאן בשהעמידו וכו' אבל לקושטא דמילתא בלא"ה לא קשיא דהא רב גופי' לא פסק כן בהאי עובדא דמילתא אלא ודאי מה דנהג רב בנפשיה ממידת חסידות הוא דנהיג:
סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא
סוף הספר