מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ה
ותני כן עלי קנים וכו'. ובתוספתא פ"ה גריס עלי זיתים במקום עלי האוג וכ"פ הרמב"ם בפ"ז בהלכה טו וזכרתי מזה לעיל בפ"ז בהלכה ו' ד"ה בראשה דפרקא וכו' ע"ש:
עד שירד הגשם אחר. כבר בארתי מזה בפ"ח דנדרים בהלכה ה' מה שנלמד מזה לדעת הרמב"ם ע"ש:
נתנו בכר בטלו והוא שישן עליו. הרמב"ם העתיק בסוף פ"ה לשני הדינים כאחד שהוזכרו כאן אין נותנין תבן וכו' לא לתוך הכר ולא לתוך הטיט וסיים ואם נתן ה"ז כמבוער ולפיכך לא הי' צריך לסיים והוא שישן עליו כמוזכר בהשגת הראב"ד דהא משוה זה לדין הטיט וגריס שרייו בטיט וכו' כמבואר בפנים וא"כ כמו שזה אינו ראוי שוב לדבר אחר כך זה מפני שכבר נתקלקל כשישן עליו והרי לא העתיק ג"כ והוא שגבלו אלא דממילא נלמד זה: