אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה ג

הלכה א

אוכלין על הטפחין. הר"ש פי' בשם הערוך על מה שהעופות קיננו בטפיחין ואין לשון התוספתא דמייתי הש"ס משמע כן דהא קתני על הטפיחין שבעכו ומ"ש בעכו משאר מקומות ועוד הא עופות בכלל בהמה וחיה בכל מקום ומאי קמ"ל והעיקר כפי' הרמב"ם שהבאתי בפנים וכ"כ בחיבורו פ"ז בהל' ד' לפי שזה לאו דוקא במין טופח הוא אלא בכל יוצא בהן ממיני הקשים שאינן נגמרין אלא בסוף השנה והשתא טובא קמ"ל וזהו נמי שכתב שם בהלכה דלקמן להטעם שאין אוכלין על פירות הסתיו מפני שדומין לפירות של שנה אחרת דאילו מפני שאינם נגמרין אלא בימי הסתיו היה מותר לאכול עליהן אלא מפני שאלו המינין נראין כישנות ומשל שנה דאשתקד ואין אוכלין בפירות שביעית על הפירות של לפני שביעית:

מתניתא דר"ש לכאורה היה נראה דאברייתא דת"כ דמייתי לקמיה קאי כתיב מן השדה תאכלו וכו' ומסיים מ"ט דר"ש וכו' והיינו דודאי דמה דדריש בת"כ כל זמן שאת אוכל מן השדה את אוכל וכו' זה לכ"ע הוא מכאן אנו למדין דאסור לאדם לאכול אחר הביעור דאילו מקרא דולבהמתך לא שמעינן אלא כלה לחיה כלה לבהמתך בבית ואיסור אכילה לאדם לאחר הביעור מהאי קרא הוא דשמענו ור"ש דייק תאכלו דאת הוא שגרמה לך וכו' אלא דזה דוחק הוא לאוקמי ברייתא כר"ש אם בעיקר הדרשה הכל מודין בה לכך נראה כדפרישית בפנים דעל התוספתא לעיל מינה קאי אין אוכלין על התמרים וכו'. ובזה מבואר דסיפא דמתני' וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים אליבא דחכמים דר"ש היא כמבואר בפנים:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה