מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ו
עבר ונשבע וכו'. מה דשמעינן מהך סוגיא אליבא דר' יוחנן דמיחייב משום שבועת ביטוי הכי הלכתא כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ז משבועות הל' ג'. וכבר בארתי מזה בסוגיא דריש פ' שבועת העדות והנה כתובה היא בפ' זה בורר הלכה ט'. מיהו הך דתוספתא כמה שהבאתי בפנים לאו דהלכתא היא ואתיא כמ"ד משביע עדי קרקע חייב ואנן קי"ל כר' יוחנן דהתם בהא דס"ל דפטור וכבר הוזכר מזה בפ' שבועת העדות ובפ' שבועת הפקדון הל' ב' ע"ש:
מיכן אמרו המוכר שטרות לבסם יש לו אונאה. והכי אמרינן בבבלי פ' הזהב דף נ"ו ע"ב. והרמב"ם ז"ל לא זכר מזה משום דאמרינן התם לאפוקי מדרב כהנא דאמר אין אונאה לפרוטות והוא ז"ל פסק כוותיה דרב כהנא וכפירושו בזה וכבר נתבאר מזה לעיל בפ' הנזכר הל' ג' ד"ה תני ר' לוי האונאה פרוטה ע"ש:
המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו וכו'. בבבלי פ' הגוזל קמא דף צ"ח ע"א אמר רבה השורף שטרו של חבירו פטור דא"ל ניירא קלאי מינך וכו' אמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבי ביה כי כשורא לצלמא. ופסקו רוב גדולי הפוסקים ז"ל כרפרם דקי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי. והנה ההפרש שבין גרמי לגרמא בנזקין דפטור לשלם רבו בהם הדעות והלא המה בכתובים ואין רצוני להאריך בזה כ"א לבאר בקצר' ובמה שצריך לעניינו וכן לבאר דעת הרמב"ם ז"ל בעיקר חיוב דינא דגרמי אם הוא מדינא או מקנסא ואם יש חילוק בין גרמי לגרמא ואופן החילוק כיצד הוא לדעתו ז"ל ועיין בקונטרס אחרון בסי' ד':
ודא ארמלתא דתפסה שטרייא. בדין הזה אין לנו להאריך דמבואר הוא בדברי הפוסקים ז"ל כנלמד מההיא דפ' הכותב דף פ"ה ע"א ההיא איתתא דהוה מיפקדה גבה מלוגא דשטרי וכו' וכדפרישית בפנים כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ' י"א מהל' מלוה הל' ח' לפי דינא דגמרא דב"ח התופס שטרות למשכון וטען שמחיים תפס עליו להביא ראיה לפי שאינן אלא לראיה שבהן. ומ"ש שם בהני י"א אבל במערב היו כותבין בשט"ח שיש לגבות מן הקרקע ומן המטלטלין וכו' זהו כדברי ר' מנא דהכא: