מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ג
לית כאן אלא אף בשבועת הפקדון וכו'. היינו חוכא דגריס התם בפ' דלעיל דף ל"ד ע"ב דמחכו עלה במערבא דכמו דגמר מפי עצמו בעדות מפקדון פקדון נמי נגמר מפי אחרים מעדות ולא קמה החוכא התם דבאמת דלבתר דקמה ליה הג"ש לר"ש יליף הכי ועשה בפקדון המושבע כנשבע כ"א שוגג כמזיד לא ס"ל לר"ש בפקדון כדקאמר טעמא דגמר לה לה ממעילה:
דברי ר"מ והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף. ומפי' רש"י ז"ל במתני' משמע שלא פי' כדהכא. וכל הני בעיות וסברות בהסוגיא אזלי אליבא דהא ואין להאריך בזה:
נישמעינה מן הדא לא ממקום פלוני וכו'. וכדברי האי ברייתא ממש לא מצאתי. ובת"כ סוף פ' ויקרא גריס יכול מפני שהן מינים הרבה מנין אפי' אמר לו תן לי חטים שהפקדתי לך אמש ושלפניו ושלפני פניו מנין שחייב על כל אחת ואחת ת"ל לאחת לחייב על כל אחת ואחת. ושמא אהך ברייתא סמוך ובעי למיפשט הבעיא ודחי לה דהרבה מקומות דוקא הוא דעשו אותם כהרבה מינין:
אף בשבועת ביטוי כן וכו'. מבואר בפנים דלא אתיא אלא כר"ש. וזהו נמי כהא דאמר ר' יוסי לעיל בפ"ג הלכה ד' ואת ש"מ היו לפניו זיתים של שחוטה וא' של נבילה וכו'. וכבר בארתי שם דלא קאי המסקנא הכי ע"ש: