מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ט
זה חומר לשעבר משלבא וכו'. תוספתא היא בפ"ב ומגי' הש"ס דגריס אשכח תני על תרויהון אחר דברי ר' בא בשה שמואל משמע דהני תרויהון דקאמר כדפרישית בפנים דפליגי על שמואל ואתיא כרב בענין לשעבר ולהבא וכן נראה מדלעיל כפי' הרשב"א וגירסתו ז"ל שהבאתי בהלכה ח' ד"ה שבועה שאין אנו יודעין לך עדות וכו' דהאי תלמודא כרב הוא דפסק כדקי"ל דמילתא דאיתיה בלאו והן הוא דבעינן אבל להבא לא בעינן:
כיצד עושין לו וכו'. הרי"ף ז"ל הביא לזה וכן הרא"ש והטור ז"ל. והרמב"ם ז"ל בפ"ה הל' י"ג וי"ד סתם ולא ביאר זה ופשוט הוא דהכל מודים בזה:
שבועה שאוכל ככר זו היום וכו'. בארתי בפנים לסוגיא זו היטב וע"כ לפרש במה דפליגי בענין היום דקאמר דפליגי בסברות הפוכות בזה כמו שנתבאר. ובאלו שתי הבבות אחרונות טעות דמוכח הוא ככתוב בפנים ומוכרח ג"כ בבבא אחרונה מדקאמר אוף ר"ל מודה וכו' א"כ היתה השאלה אם לר"ל חייב שתים הוא וכדפרישית. ומתוך זה יתבאר דעיקר פלוגתייהו הוא בענין סברת התוס' דף כ"ט ע"ב בד"ה שבועה שאוכל ככר זו וכו' שהקשו על המתני' אמאי לא תהיה גם השניה שבועת ביטוי ותירצו דשמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל. וזהו סברת ר' יוחנן דהכא וכמו שנתתי טעם וסברא לחילוק זה. וכן בענין סברת ר"ל. ונתבאר הכל בפנים: