אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ז

הלכה ו

למוהלו ביום השמיני ימול בשר ערלתו בבבלי דף כ"ט למול מנלן דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו כו' אותו ולא אותה אשכחן מיד לדורות מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות כו' והא דלא נפקא לי' לדורות מביום השמיני איכא למימר משום דהתם לא מפורש בהדיא הציווי על האב דוקא ולא על האם והלכך דריש מקראי דאברהם דהציווי מיד ולדורות על האב והאי תלמודא ס"ל דלא איצטריך למעט אותה דתיפוק לי' שמצות עשה שהזמן גרמא היא כקושית התוס' שם וע"ש דתירוצם לאו אליבא דהלכתא היא והריטב"א ז"ל תירץ דהיכא אמרי' דמצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצוה דתליא בגופא ואינה אלא לזמן ידוע אבל מצוה דלא תליא בגופא כגון למול את בנה נהי דקבוע הזמן לבן הנימול מ"מ האב שציוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטריח ויכין צרכי מילת בנו ע"כ וכעין זה כתב הר"ן ז"ל דה"א דבמצוה דאיהי לא שייכא בה ליחייבא מידי דהוי אב"ד דמיחייבי קמ"ל ולסוגיא דהאי ש"ס דלא נחית כלל למעוטי אשה מדרש הכתוב בכל אלו המצות המוטלות על האב צ"ל דלא ס"ל לחלק כן ועיין לקמן:

ובחרת בחיים זו אומנות. בבבלי דריש מדכתיב ראה חיים עם אשה אשר אהבת אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כו'. וניחא לי' למילף מדברי קבלה משום דקרא דהכא לא מפורש בהדיא דעל אב קאי. וכן להשיאו אשה לא מפיק לי' התם מוהודעתם דמשמעות המקרא לא איירי בהא אלא מדכתיב וקחו לבניכם נשים. א"נ דאיצטריך לדרשא דלקמן כל המלמד בן בנו תורה כו' ודרשא דהכא אסמכתא בעלמא היא. משל זקן. והכי מסיק בבבלי דף ל"ב דמשל אב והתם נמי פריך מההיא דהשלך את הארנקי ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיני' ומשני בראוי ליורשו ונראה דהכא נמי גרסי' בההיא דלית לי' חורנין שאין לו בן אחר אלא הוא וראוי ליורשו. ובעושה הנחת רוח מילתא אחריתא היא דמיירי בענין שיש לו קורת רוח מזה כגון שזרקו לים למירמא אימתא אאינשי ביתיה כדכתבו התוס' שם בד"ה רב יהודה דאי לאו הכי רשע הוא דעובר בבל תשתית ואינו מחויב לשמוע לו ועיין לקמן בד"ה הלואי:

ישפה של בנימן. ובבבלי גריס בקשו אבנים לאפוד והתוס' בפ"ב דע"ז דף כ"ד כתבו דשיטת הבבלי ג"כ מיתפרשא על אבני חשן כדקאמר הכא דכיון שחשן מחובר לאפוד קרי לי' אפוד וע"ש שהוכיחו מדפריך התם והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה ויש ליישב קושיתם לפי' רש"י ז"ל דה"ק והא ואבני מלואים כתיב וכי היכי דאבני מלואים קאי אויקחו ה"נ אבני שהם דהדר ערביה דהא אבני אפוד ואבני חשן דין אחד להם כמו דמצינו דדריש בשלהי סוטה מבמלואתם דכתיב באבני חשן שהיו כותבין עליהם בדיו ומראה להן שמיר כו' ואשכחן דבאבני אפוד נמי היו צריכין לשמיר כדאיתא בפ' מי שאחזו איכא שמיר דאייתי משה לאבני אפוד וסוגית הבבלי משמע נמי דעל אבני האפוד ממש קאמר ולא כגי' דהכא דקאמר בקשו אבנים לאפוד לשון רבים:

גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו. משמע לכאורה דסוגיא דהכא אזלא כמ"ד כיבוד משל בן דהא קאמר אפי' את מסבב על הפתחים אבל הרא"ש ז"ל כתב דהא דקאמר ואפי' מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזור הוא על הפתחים דהא קי"ל משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזור על הפתחים ועיין לקמן:

הלואי הוין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב. כתב הרא"ש בשם שאלתות דרב אחא והיכא דרויחא הבן והאב לית לי' כייפינן לי' לבן ושקלינן מיני' בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כו' וכן הביא ר"ח ז"ל והביא ראיה מן הירושלמי מעובדא דר' יונתן שכפה את הבן לזון את האב ואין כ"כ ראיה משם דהתם בכותב נכסיו לבניו איירי ואהכי מייתי לה בפרק נערה שנתפתתה עכ"ל ולישנא דהאי תלמודא לא משמע כן דהא קאמר הלואי הויין כל שמועתי כו' משמע דלעולם כופין היכא דלית לי' לאב אלא ודאי בתורת צדקה קאמר והאי עובדא דבבלי פרק נערה דף מ"ט עובדא אחריתא הוה ומיהו דוקא בשיש לו אבל א"צ לחזור על הפתחים כדכתב הוא ז"ל שם וכמ"ש דבריו לעיל דלא אמרו הכא אלא לענין בטול מלאכה וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' ממרים הל' ג' שכתב ואם אין ממון לאב ויש ממון לבן כופין אותו וזן אביו ואמו כפי מה שיכול:

שהרי כסות לילה פטור מן הציצית. הרא"ש ז"ל בהלכות קטנות כתב ללמוד מכאן דבמיוחד תליא מילתא מדתלי טעמא דהזמן גרמא בכסות לילה משמע הא כסות יום חייב אף בלילה וכ"כ התוס' בפרקין דף ל"ד ד"ה תפילין וציצית דהכי אמרינן בירושלמי כסות יום שלבשה בלילה חייבת בציצית ולא נתכוונו אלא להאי דיוקא ואליבא דר"ש דהלכתא כוותיה ולענ"ד אין כ"כ ראיה מוכרחת דאיכא למימר דלא קאמר כסות לילה בדוקא אלא להא לפוטרו אפי' לבשו ביום ולא למימר דכסות יום ליתחייב אפי' בלילה והטור א"ח סי' י"ח כתב לדעת הרמב"ם דס"ל בלבישה תליא מילתא מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא כסות יום ומה שלובש ביום חייב אפילו הוא כסות לילה וחלק עליו ע"ש ונהי דהחלוקה השניה לא משמע הכי מסוגיא דהאי ש"ס מ"מ חלוקה הראשונה מישתמע שפיר כדאמרן. וכבר כתב הב"ח שם שאינו מוכרח לפרש דברי הרמב"ם כן אלא דאיהו נמי מפרש כר"ת בהא דאמרי' פ' ב"מ דף כ"ח גזירה משום כסות לילה ממש הוא ולא כפי רש"י שמא יתכסה בלילה ועיין בתוס' פ' התכלת דף מ':

איש פרט לקטן. התוס' בפ' האשה דף צ"א הקשו תימא אמאי איצטריך דהיכן מצינו שחייב קטן במצות וי"ל דאיצטריך לקטן שהגדיל בין ב' פסחים דס"ד דחייב לעשות פסח שני קמ"ל דשני תשלומין דראשון הוא ולדעת הרמב"ם דפסק בפ"ה מהל' קרבן פסח הלכה ז' דחייב לעשות פסח שני וכרבי בפרק מי שהיה דס"ל שני לאו תשלומין דראשון הוא צ"ל דס"ל דדרשא דאיש למעוטי אשה מפסח שני מחובה הוא דאתא. וכרבי יהודה דס"ל התם כן דבהא שיטתו כר' יהודה אתיא כמ"ש הכ"מ בהל' ח' וע"ש וכבר כתבתי מזה ביבמות פרק ב"ש וע"ש הלכה ב' ד"ה מהו שיביא קרבן פסח:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי קידושין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה