אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

זאת אומרת שהיא רשות וכו'. זהו כרב אשי דפ"ק דחגיגה דף ז' ע"ב דדייק מברייתא דהתם חגיגת יו"ט ראשון של פסח ב"ה אומרים מן המעשר וכו' הא קמ"ל חגיגת ט"ו אין חגיגת י"ד לא אלמא קסבר חגיגת י"ד לאו דאורייתא וכו'. ורב אשי בפרקין דף סט דייק ממתני' דהכא דלאו חובה היא דאי ס"ד חובה היא תיתי בשבת וכו' ואיכא נ"מ טובא בין הני הוכחות. ובמקום אחר הארכתי בזה ואין כאן מקומו להאריך:

שלא יבא לידי שבירת עצם. אבל בחגיגה אין בה משום שבירת עצם. והתוס' בפרקין דף ע מביאין לטעמא דהכא שהפסח נאכל על השובע וכו'. ובפ' ע"פ דף קכ ד"ה מפטירין אחר מצה אפיקומן וכו' כתבו וחגיגה הבאה עם הפסח אע"ג דאיכא למ"ד דאית בה משום שבירת העצם ואפ"ה אינה נאכלת על השובע היינו משום דפסח בן שנתו הוא ורכיך וחיישינן לשבירת העצם אבל חגיגה לא. ויש לתמוה דהא מאן דאית ליה דאית בה משום שבירת העצם והוא בן תימא בפרקין שם ובהדיא לא שמעינן ליה הכי אלא דאיבעיא להו לבן תימא יש בה משום שבירת העצם וכו' ובעי למופשט ודחי לה כדאיתא ואלו דחגיגה בת שנתה בפסח שמעינן ליה בהדיא כדמייתי לעיל חגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסח וכו' באה בת שנתה וכו'. ומוקי לה כבן תימא. וא"ל לאיזה מ"ד אזלא תירוצם. ואפשר לדחוק דלא כתבו כן אלא למאי דבעי למפשט מהאי מתני' דשקלים סכין שנמצא וכו' דאתיא כבן תימא ויש בה משום שבירת עצם. ואיכא למימר דהאי תנא ס"ל כבן תימא בחדא דאית בה משום שבירת עצם אבל לא באידך כבן תימא וס"ל חגיגה באה בת שתים:

הדא אמרה הדין דאכל חובץ וכו'. וא"ת הא מתני' היא כל הבשר וכו' ואסור להעלותו עם הגבינה על השולחן. וי"ל דאפי' בבשר עוף קאמר וקמ"ל כהאי דר' יוסי דהתם דקאמר זו מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ולא תתני איפכא:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה