אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ז

הלכה ו

תיפתר בטבול יום מבית הפרס שהוא מדבריהן. התוס' בדף י"ד ע"ב ד"ה התם פסול וטמא וכו' הקשו כעין קושיית הש"ס דהכא. וכתבו ובירושלמי פריך לה וכו' תיפתר בטבול יום וכו'. ועיין במהרש"א שדקדק וכתב לפ"ז ק"ק דאימא דר"ח בולד הטומאה דאורייתא איירי. ומדבריהם דקאמר ר"מ אדר"ע קאי דאיירי בטבול יום דרבנן ויכול לעשות דאורייתא. ובהא גופה נמי איכא למימר דמוסיף אדר"ח עכ"ל דבריו הם אם אמרינן דהשתא אכתי לא ס"ד דהש"ס להקושיא דלקמן אי הכי אמאי אינה היא המדה ואכתי לא אתינן נמי לשנוייא דר' ירמיה. אבל משמעות הסוגיא דמעיקרא נמי למאן דמוקי בולד הטומאה דרבנן. ומדבריהם דר"מ אדר"ח קאי ע"כ דצריך לשנוייא דר' ירמיה. דאל"כ קשיא הא דר' יוסי אמאי אינה היא המדה. אלא דהש"ס הפסיק בהך פלוגתא דאמוראי באוקימתא דדברי ר"ח ושקיל וטרי עד דאתא להך שנויא דר' ירמיה להאי מ"ד דמפרש ולד מדבריהן ור"מ אדר"ח קאי. וכן משמע מדברי התוס' בדף ט"ו ד"ה ולד הטומאה דרבנן וכו'. ונראה לר"י דולד הטומאה דרבנן היינו כדמפרש ר' ירמיה וכו' ור"מ לטעמיה ור' יוסי לטעמיה וכו'. וא"כ מעיקרא סמיך אהך דר' ירמיה והשתא לא מצינן לפרש דמדבריהן דר"מ אדר"ע קאי דאי הכי אמאי אינה היא המדה לר' יוסי. ועוד נראה דבלאו הכי לק"מ דתינח אי אמרינן דר"מ אדר"ח קאי היינו דקאמר מדבריהם לשון רבים דודאי ר"ע מודה להא דר"ח אלא שמוסיף על דבריו. ואי אדר"ע הרי לא מצינו דר"ח מודה לר"ע וא"כ מאי מדבריהם דקאמר מדברי ר"ע מיבעי ליה וזה פשוט:

מאן דאמר טמא מת בכלי שטף. מהכא משמע כדעת התוס' והראב"ד דבחלל חרב דקרא בכלי מתכות בדוקא מישתעי. ובפ"ז דנזיר בהלכה הארכתי בענין זה והבאתי ראיה מכמה מקומות להכריח כדעת הרמב"ם דה"ה בכל הכלים מלבד כלי חרס ואפי' שלא בחיבורין אם נגעו במת או באב הטומאה מטומאת מת הרי הן כמוהו וע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה