מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ח
הדא אמרה חמשין עבדין טבין מן מאתים דלא עבדין. וכך הוא גי' התוס' בסוטה דף כ"א ע"ב ד"ה זה הנותן דינר לעני וכו'. וכך היא גירסת הר"ש ז"ל ופירש כלומר ממאתים חסר דינר דהתם יטול והכא לא יטול ולמאי דפרישית דמן דקאמר מעין הוא כדרך הש"ס הזה בלישנא קלילא ניחא בפשיטות דשוין עם מאתים דלא עבדין הן:
שמואל ערק מן אבוי וכו'. כעין הני עובדי עד ר' יעקב בר אידי וכו' מייתי להו בפ' מציאות האשה שם (דף סז) ועובדא דנחום וכו' בתענית פ"ג (דף כא):
(מהר"א פולדא) בואו וספדו להרוגו של נחמיה. ובכתובות משמע איפכא דאמר אוי לו לזה שהרגו נחמי' ואפשר דה"נ מתפרש הכי להרוגו של נחמיה שהוא שלא כדין עשה דלא היה לו לפנוקי נפשיה כולי האי:
א"ל ומה את מבעט ביסורים. וא"ת הא אמרינן בסנהדרין כשחלה ר"א נכנסו ארבעה זקינים לבקרו כו' עד ר"ע אומר חביבין יסורין ואין לומר מהא מעשה דנחום איש גם זו קיבל' שהרי מסיק שם מנין לך זה א"ל ר"ע מקרא אני דורש בן שתים עשרה שנה וגו' וי"ל הא דהכא היינו כל ימי חייו דומיא דנחום איש גם זו הוא דלא ס"ל לר"ע שיהיו חביבין יסורים משא"כ ההיא דר"א דלפי שעה היה שהכביד עליו החולי ס"ל חביבין יסורין דלא ניחוש לומר קיבל ר' את עולמו וכה"ג אמר בקידושי' דעבדינן ליה יום טב ויום ביש והיינו עבדינן ליה יום ביש כדי למרק עונותיו בעולם הזה אבל כל ימיו של צדיק שרוי בטובה וכמו שפי' שם ר"ת והשתא א"ש ההיא דהוריות דאמר צדיקים דאכלו לתרי עלמא מי סני להו:
סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי בסייעתא דשמיא
כיני מתניתא וכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסוף הל' מ"ע לחלק כן דעל מי שיכול לצער עצמו ולדחוק את השעה ואינו נוטל שלא יטריח על הצבור עליו אמרו אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו ועליו ועל כיוצא בו נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו:
סוף הספר