מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה א
מאימתי כל אדם מותרין. אית תניי תני נמושות וכו'. לא פליגי אלא בלישנא ובמשמעות המלה וכהאי דגריס בבבלי פ"ק דתענית (דף י) וכן בפ' אלו מציאות מאי נמושות א"ר יוחנן סבי דאזלי אתיגרא ר"ל אמר לקוטי בתר לקוטי והך דר"ל כאית תני משושות ותרוייהו כחדא הוו דכשהולכין לקוטי בתר לקוטי גם הוא הזמן שהזקנים ההולכים בנחת הן באין להשדה ולפיכך נקט הרמב"ם בלישני' לקוטי בתר לקוטי כדכתב בפ"א ממ"ע הלכה י"א עיי"ש. תני מתנות עניים שבשדה וכו'. עיין לעיל בפ"ז הל' ב' ד"ה פתר לה תרין פתרין מה שנתבאר שם בס"ד:
ולא לעורבים ולא לעטלפים. וכן הוא בבבלי סוף פרק הזרוע (דף קלד). על ידי שהן חביבין באין על אתר. הרא"ש ז"ל פי' משום דזקנים חביבים עליהם ענבים ובאין מיד פירוש באים והולכים ואין העניים מתייאשין בהליכתן. וכך הוגה בפי' הר"ש ז"ל וכמדומה דמה דפרישית בפנים יש לו פנים לפי משמעות הענין: