מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ד
עשאן כמין גם. כדפרישית והכי איתא בתוספתא פ"ג שני עומרים המובדלין זה מזה שכחה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה שם בהלכה י"ד וטעמא דכל שאינן מובדלין ומעורבבין אינו שכחה כדתנינן בתוספתא והביא הרמב"ם לעיל בהלכה ז' שם:
היו עשוין כמין סינפין. היותר נראה לפרש דאדהא דמשני ר' אימי קאי בקוצר ומניח תחת הגפן ומפרש שהיו עשוין כמין סניפין לסמוך בהן הגפן והשתא שייך שפיר הא דקאמר ר' יונתן עלה והוא שיהא חותכן בשוה דאז ניכר שנעשו לסניפין ואפי' חצי אשכול או אשכול שלם הוי פרט אלא דמדברי הרמב"ם נראה שהיה מפרש להאי היו עשוין וכו' למילתא באנפי נפשה שהרי פסק כדתני ר' חייא גבי פרט בפ"ד שם בהלכה ט"ז היה בוצר ומשליך לארץ כשמפנה האשכולות אפי' חצי אשכול הנמצא שם הרי הוא פרט וכו' ולא זכר כלום מהאי דבתרה ועיי"ש: