מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה א
מלבנות התבואה שבין הזיתים. אנן תנינן של בין הזיתים וכו'. מפשטות סוגיא זו נראה דדוקא זיתים הן שחייבין בפאה מן התורה ושאר האילנות אינם אלא מדבריהם וזהו כדעת הר"ש והרא"ש והתוספות בנדה בריש פ' בא סימן מכח האי דדרשו פ' הזרוע (דף קל"א) לחיוב פאה ושם לא הוזכר אלא כרם וזית ומדאצטריך בהו ש"מ דשאר אילנות אינן מד"ת וכבר זכרתי מזה לעיל בפ"ק בהלכה ד' ד"ה יאמר זית דנראה מסוגיא דהאי ש"ס דתפס לדרשת דת"כ דמייתי התם לדרשה גמורה ולא לאסמכתא בעלמא וקושית הר"ש מדאצטריך כרם וזית מתורצ' שם בהסוגיא דשפיר איצטריכא כמבואר התם ומדקאמר שם יצא זית ולימד על כל האילנות פאה ש"מ דלא דמי להא דאמרי' בעלמא אסמכתא היא. וקרא לדרשא אחרינא הוא דאתא אלא דהאי דקאמר יצא זית וכו' אחת מהי"ג מדות הוא שהתורה נדרשת בהן וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"א ממ"ע כמו שמבואר בדבריו בהלכה ו' וז'. ובהלכה י"ד כתב כל מתנות האלו וכו' וא"כ כל אלו שהזכיר למעלה. מן התורה הן בארץ ישראל ולפ"ז פירשתי כאן בפנים דהא דקאמר אבל דבר שהוא פטור פאה וכו' היינו דאף בזה הו"א למטעי ובהאי גופא קמ"ל נמי דלמדין שאר אילנות מזית לדין דחיוב פאה והלכך שוין הן גם לדינא דמתני' דבכולהו פליגי ב"ש וב"ה ואלת"ה קשיא האי סוגיא דפ"ק ובזה שפירשנו עולה יפה לדעת הרמב"ם ז"ל. מה אנן קיימין אי במרווחין וכו'. הר"ש העתיק הגירסא כמו שהוא בספרי הדפוס להרישא ולא העתיק מהסיפא כלום ב"ש עבדין וכו' דלפי גי' זו צריך להפך בסיפא ב"ש עבדין לון כרצופין וב"ה עבדין לון כמרווחין וכך היא גירסת הראב"ד בהשגו' בפ"ג ממ"ע על הלכה ט' ופי' לפי גירסתו דכשהן מרווחים אין חלוקת האילנות ניכרת וכשהן רצופין ניכרת והגי' שלפנינו בסיפא מוכחת להפך הגי' ברישא וזו היא גי' הרמב"ם שם וכמבואר בטעמו כדפרישית בפנים:
היה שם גדר וכו'. לכאורה משנה שאינה צריכה היא דהא גדר מפסיק אפי' בשדה האילן כדתנן בפ' דלעיל הכל מפסיק לזרעים ולאילן אינו מפסיק אלא גדר ומהיכי תיתי דלא יפסיק בשדה זרעים שהיא עשויה מלבנות מלבנות ואפשר דהא קמ"ל דלא תימא הואיל ואיכא גדר בין מקום המלבנות מעתה יתשבו כל המלבנות כשדות בפ"ע ואפי' אותן שהן מצד אחד להגדר דהגדר שהוא במקום א' ביניהן מוכיח על כולן שדעתו היה לזרען מלבנות כדי שיהו כל אחת ואחת בפני עצמו הלכך קאמר דאין הגדר מפסיק אלא כמו אם הוא בשדה אילן דאין מפסיק אלא לענין שנחשבין כמו שהיו שנים כלומר ב' שדות מצד הגדר מכאן ומצד הגדר מכאן. ובהא דקאמר עד כדון במעורבין וכו' כך נראה מל' הרמב"ם שם בהלכה ח' שכתב ואין כל הזרע מעורב וכו' והיינו לב"ה דהלכה כוותייהו משמע דאילו לב"ש שהן מודין במעורבין היינו דוקא שיהא כל הזרע מעורב מכל צדדי האילנות:
עד כדון בשהיה יבש מכאן ומכאן וכו'. אחר שנתבארה הסוגיא בפנים היטב הדק אחר העיון אין מן הצורך להרחיב הענין יותר כ"א עין בעין תראה שהן הן דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"א וי"ב ומבוארים דבריו בכל ובמ"ש בשבת או חרדל הטעם שהרואה אומר ערוגות וכו' ולמד זה מדברי ר' יוחנן דקאמר מפני שדרכן וכו' וכמבואר בפנים ובזה רמז ג"כ להטעם דהלכה י"ב בד"א כשהי' יבש מכאן וכו' והכל כדפרישית דהאי עד כדון ודאי בעיא היא ובסוף הסוגיא הוא דאיפשטא והמעיין יראה היך מדויקת כל הסוגיא ובמאי דקאמר חציו לח וכו' אף ר"ע מודה וכן והתנינן וכו' ובזה לא תצטרך להפירושים שנמצאו והביא הכ"מ שם דודאי מהך דחברייא לא איפשטא מידי. ולא לכל סיבובי הדברים אשר המה שמה. ובענין שיטת ר"מ לס"ד דר' בא בשם ר' יוחנן הוה כההיא דמנחות (דף ע"א) ג"כ להס"ד דר"ע במנמר לקליות קאמר ולמאי דדחי לה ר' יוסי כדפרישית בפנים דמוכרח הוא דאף ר"ע לא ס"ל דלח ויבש ב' מינין הן דהא מוכרח מהמתני' דבחציו לח וחציו יבש מודה הוא א"כ אתיא דר"ע אף במנמר לאוצר כדקאמר התם לר' יוחנן ומזה תדע ג"כ דהך דחברייא לא קאי למסקנא וכל הדברים ברורים ומבוארין ואין להאריך יותר: