אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

הפריש בכורים מכרי ממורח. וכו' האי דינא מבואר הוא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' בכורים בהלכה יט כיצד מפרישין הבכורים וכו' לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפריש אחר שנתלשו ובכלל אחר שנתלשו הוא ג"כ אף לאחר שנגמרה מלאכתן למעשר ומחלק הבכורים ודאי פטור הוא מתרומה וממעשרות דהן קודמין לכל וכדמסיק ר' יוסי לטעמיה מהך מתני' דתרומות אלא דס"ד דרב חגיי להוכיח ממתני' דידן מדלא קתני תרומה והיה רוצה לחלק בין תרומה למעשר ודחי ליה ר' יוסי כמבואר היטב בפנים. ולא תקשי לפי המסקנא מ"ש תרומה גדולה דנקט הא ודאי הבכורים פטורין מן הכל די"ל דלרבותא נקט דאע"פ שהתרומה חמורה היא אפ"ה פטור מלהפריש מהבכורים ואפי' הופרשו מכרי ממורח ומכ"ש למעשרות והתוס' בפ' הגוזל קמא (דף צ"ד) הוקשה להם כהאי דיוקא דרב חגיי שכתבו שם על הא דקאמר בברייתא לא הפריש מן הקמה מפריש מן העמרים וכו' עד שלא מירחו מירחו מעשר ונותן לו וא"ת תרומה נמי ליתני שתורם ונותן לו ואין לומר דתרומה בלאו הכי יפריש העני וכל פאה חייבת בתרומה חדא דא"כ מקדים מעשר לתרומה גדולה ועוד דתנן במס' תרומות בפ"ק אין תורמין מן הלקט ושכחה ופאה ונראה לפרש משום דתרומה דבר קל לתרום לא חש להזכיר וי"מ דלהכי אין תורם משום דבגורן רגילים לתרום כדתנן במס' מעשר פ"ב מצא פירות ממורחין בשדה מכונסין אסורות משום גזל מפוזרין מותרין משום גזל בין כך ובין כך חייבין במעשרות ופטורין מן התרומה לפי שא"א לגורן שתעקר אלא א"כ נתרמה תרומה גדולה ע"כ הך דכתבו ועוד דתנן במס' תרומות וכו' אינה ראיה כ"כ לכאן דהתם אין תורמין על שאר הפירות קתני ומלקט שכחה ופאה שניתנו עד שלא נתחייבו בתרומה ומעשרות דלא ליהוי מפטור על החיוב ולעולם מיניה וכו' יכול הוא לתרום והיינו אם לא תרם הבעה"ב ולא עישר צריך העני לתרום ולעשר כל שבאו לידו אחר שנגמרה מלאכתן לתרומה ולמעשרות ומהאי טעמא גופה החובה על הבעה"ב אם מירחו לתרום ולעשר וליתן לעני כי היכי דלא ליהוי פסידא להעני וכל פאה פשיטא היא דפטורה מן הכל ומה שהביאו הי"מ כדתנן וכו' ברייתא היא בהאי תלמודא בפ"ג דמעשרות והאי טעמא דהי"מ דלא קתני תרומה יש לכלול גם לזה במסקנת דברי ר' יוסי וכל הקודם את חבירו וכו' כלומר דמכאן שמעינן דבכורים פטורין מתרומה גדולה לעולם ואפי' לא הפרישן אלא מכרי ממורח שנגמרה מלאכתו למעשרות ומעתה מתורץ גם דיוקא דידך דלא קתני במתני' דידן תרומה משום הא גופא דכל הקודם את חבירו חבירו מתחייב בו וא"כ מסתמא אחר שהפריש בכורים כמצותן לכתחילה הפריש ג"כ אח"כ תרומה גדולה וכעין האי דאמרו א"א לגורן שתעקר אא"כ נתרמה תרומה גדולה:

מתניתין דב"ש היא. הר"ש ז"ל כתב בזה וז"ל משמע שרוצה לומר דאיירי כשנתן פאה שכבר נפטר מן הפאה ואח"כ בא להוסיף עליה בכל מה שמוסיף עד שלא נתמרח פטור מן המעשר לב"ש מטעם הפקר אע"פ שאין מפקיר אלא לעניים דהא משום פאה נותן אף התוספת ולב"ה לא מיפטרה התוס' עד שיופקר לעניים ולעשירים כשמיטה עכ"ל וקשיא לי מה דקרי התוספת הפקר ולאוקמי פלוגתא דב"ש וב"ה בתוספת פאה כדפליגי בהפקר דעלמא הא מדינא יכול לעשות כל שדהו פאה ובלבד שישייר לו דבר מועט וכל מה שנותן משום פאה פטור מן המעשר לכ"ע כדקאמר הכא בפשיטות בריש מכילתין דמשקצר שבולת הראשונה עושה כל שדהו פאה וע"ש וכבר זכרתי מזה כמה פעמים והקשיתי על שיטת הר"ש בכעין זה לעיל בהלכה ב' ד"ה הכל לפי גודל השדה ע"ש ונראה דהביאו ז"ל להאי פירושא ולומר שכבר נתן פאה משום דהא צריך הוא ליתן פאה והיאך יתן זה לעני משום הפקר לשיטתא דהאי ש"ס דמוקי לה כב"ש ואי משום הא לא אריא דמתני' דינא קמ"ל לענין פטורא דמעשר שאם עבר ולא נתן משום פאה אלא משום הפקר ולא אשמועינן אלא האיך דינו למעשר ומצינו כה"ג בריש שבת כמ"ש שם הרא"ש ז"ל וכן בכמה מקומות בש"ס ולפי מה שפירשתי בפנים דס"ל להאי ש"ס דמתני' או או קתני והלכך הוא דמוקי לה כב"ש ניחא ומיהו טעמא בעי מאי דוחקיה דמוקי לה כב"ש ונראה דלישנא דמתני' קשיתיה דקתני ונותן משום הפקר ואי אהפקר דעלמא קאי הול"ל וכן אם הפקיר פטור וכו' אלא מדקתני הכי משמע דה"ק או שנותן לעני משום פאה או שנותן לו משום הפקר וזהו כב"ש:

ואתיא דר"ע כחניות בני חנון. האי ברייתא דחנויות בני חנון מייתי לה בבבלי פ' הפועלים (דף פח) ע"א מפני מה חרבו וכו' מפני שהעמידו דבריהם על דברי תורה שהיו אומרים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר. תבואת זרעך ולא לוקח וכתב הר"ש ז"ל אין ר"ל דר"ע סובר כוותיה לפוטרן אפילו מדרבנן דח"ו שהרי מזכיר אותם לגנאי וכו' אלא ה"ק אתיא דר"ע לאפקינהו לדידהו דמשמירח אסור לזרוע עד שיעשר מדרבנן וכו' ולישנא ואתיא דר"ע כחנויות בני חנון לא משמע אלא דס"ל כוותייהו ובהך דרשה וכדפרישית בפנים והאי דרשה דמן התורה הוא פטור למסקנא היא וככ"ע אלא דממילתיה דר"ע וממילתייהו דהנך בני חנון שמעינן לה להך דרשה ובלא"ה ח"ו דאין לדמות לעובדא מה דשמעי' מר"ע להך עובדא דבני חנון דהם הוציאו עצמן לגמרי מחיובא דמעשר דהתבואה שלהן מכרו ומה שהיו צריכין לעצמן לקחו מאחרים ונמצא שלא היו מעשרין כל עיקר אחר שהעמידו דבריהם על ד"ת אבל לר"ע אשכחן לעולם חיובא דמעשר מה שאינו זורע ואפי' מה שזורע אם הוא אחר המירח חיובא דרבנן מיהו איתא:

קנס קנסו להן וכו'. זה הטעם כתב הרמב"ם בדין זה בפ"ו מהל' מעשר הלכה ט"ו והראב"ד השיג עליו שם וכתב אני אומר שאינו קנס אבל מפני שאומר להם מנתא דכהן לא זבני לך כדאיתא בפ' הזרוע ומזה הטעם בעצמו וכו'. כוונת הראב"ד מפני שהוקשה לו על טעמא דהכא משום קנס דא"כ אף אם קנו קודם מירוח ליקנסו להם וכעין דמקשי ר' יוסף לקמן על האי דטבח כהן דאם משום קנס אף שבת אחת לא יפטור לו ומש"ה הוה ס"ל להראב"ד דגם בענין דינא דמתני' מיפרך הוא טעמא דקנסא דהא ר' יודן מדמי לה להדא דר' יוחנן ואם מיפרך האי טעמא גבי טבח כהן ה"ה דמיפרך בדינא דמתני' ומשום הא דאמרן ולפיכך הלך לו לטעם אחר והיה רוצה ללמוד זה מהא דרבא סוף פרק ראשית הגז דמפרש טעמא דמתני' דפ' הזרוע א"ל מכור לי בני מעיה של פרה וכו' משום דמתנות דכהן לא מזבין אינש והלכך קודם מירוח לא דאכתי לא נתחייבו המעשרות שלהם ורצה ג"כ לדמות דין דהתוספתא דפ"ו דדמאי לזה והוא שהביא הרמב"ם שם אח"ז בהלכה ט"ז כהן או לוי שמכרו וכו' וכמו שסיים ומזה הטעם עצמו כשמכר הלוי לישראל וכו' זהו דעת הראב"ד. אבל לדעת הרמב"ם נראה דכל זה אינו דהאי טעמא דרבא בסוף ראשית הגז לא שייכא כלל להא דהכא דהתם בישראל שמכר לישראל מיירי והלכך אומר לו מתנה דכהן לא זבני לך אבל הכא דכהן ולוי הם הלוקחים ובדין היה שלא יוציאו מידם מה שזכו במתנותיהם אלא דטעמא משום קנס הוא ולא קנסו חכמים אלא בשקנו הפירות אחר שנתחייבו במעשרות וזהו שכתב ויקנו טבלים כדי להפקיע וכו' ועוד דלא שכיח שיקנו קודם המירוח ושיצטרכו לטרוח בזה והרי זה דומה להא דלקמן דרבי דפליג על ר' יודה נשיאה דקאמר משום קנם וס"ל דדוקא בעשיר אבל בעני דלא שכיח הוא שיקנה לא קנסו. ודין דהתוספתא עיין לקמן פ"ו דדמאי בהלכה ד' ד"ה המעשרות לבעלים:

טבח כהן וכו' בפ' הזרוע (דקל"ב ע"ב) גרים זקני דרום אמרו כהן טבח שתים ושלש שבתות פטור מן המתנות מכאן ואילך חייב והא דדריש רבא התם לעיל כשהוא אומר מאת זובחי הזבח אפי' טבח כהן במשמע כבר פירשו התוס' שם דמיירי בששחיט בהמת ישראל אבל אם היתה שלו אפי' למכור רחמנא פטריה אלא מדרבנן גזרו כשהוא טבח ליתן מתנות כהונה אפי' הבהמה שלו כדי שלא ירגילו טבחי ישראל לשתף כהנים עמהם וכו' וכעין זה קאמר הכא אלא דמוסיף וקאמר משוס קנס ומדמי לה להא דר' יוחנן וכדפרישי' וע"ז מקשי ר' יוסף ואי משום קנס אפי' שבת אחת לא יפטור דהא במתני' קנסו להם אפי' בפעם ראשונה שלקחו הגורן אחר המירוח אלא דטעמא משום גזירה כדכתבו התוס' ובב' וג' שבתות דאיכא למימר לדידיה הוא שחיט לא גזרו רבנן. וההיא דחנווני הוא כדקאמר התם דאי קבע מסחתא לא פטרינן ליה כלל כדחייביה ר"נ שם אלא דהתם נראה דטעמא משום דגלי אדעתיה דקביע כדפירש"י ז"ל והכא מוסיף בטעמא משום דכשהוא חנווני יכול להערים:

תני לא נחלקו רבי ור' יהודה הנשיא וכו' האי ר' יהודה הנשיא בהאי ש"ס הוא ר' יהודה נשיאה המוזכר בש"ס דילן וכדאשכחן בפ"ב דע"ז דקרי ליה ב"ד דשרו משחא וקאמר התם ג"כ ר' יהודה הנשיא. בג' מקומות נקרא ר' יהודה הנשיא רבותינו בגיטין ובשמן ובסנדל וכו' והוא ר' יהודה נשיאה נכדו של רבי ור' יהודה הנשיא בש"ס דילן הוא רבי. ובברייתא זו לא מצאתיה במקום אחר כמו שהיא כתובה כאן ומיהו האי דינא דפירות מחוברין ותלושין מן העכו"ם מבואר בכמה מקומות וכדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות תרומות וזכרתי מזה בסוף פ"ק דע"ז דכמה עקרים בדין הזה נלמדו' מהאי ש"ס דפ"ה דדמאי ויתבאר עוד מזה בהגיעי לשם בס"ד כי שם מקומו. ומאי דקאמר הכא בדין פלוגתייהו בלוקח פירות תלושין מחבירו וטעמא דרבי לקט שכחה ופאה אינן טובלין כמעשר עני וכדפרשית בפנים שאין דין טבל להם ויכול הוא לאכול מהם קודם שמפרישן משא"כ במעשר עני. החמת שהדין הוא כך אבל לא היה צריך לזה דהתם במתני' דהמוכר וכו' במוכר את השדה וקמתה מיירי כדמוקי הש"ס שם לקמן ומטעמא דהמוכר אינו מותר אלא בכה"ג ומיהת שמעינן דהתם במחובר איירי והכא בפירות תלושין איירי ובלאו הכי לא דמיא לדהתם ולפיכך נראה דאה"נ דה"ק לטעמא דר' לקט וכו' אינן טובלין כלומר שהרי התם במחובר איירי ולא באו לידי חיוב ביד המוכר כ"א אח"כ ביד הלוקח כשיקצור את השדה והלכך אינו יכול הלוקח לזכות בהן מאחר שהחיוב ברשותו היא דחל והעני מוזהר על שלו ליתן לעניים אחרים אבל הכא בלוקח פירות תלושין וכבר נטבלו עד שהוא ברשותו של ראשון איירי והרי זה כמו שכבר הופרש מעשר העני וכהאי דאמרינן מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וזכה העני הזה במה שבא המעשר לידו ועיין ס"פ דלקמן ובפ"ה בהלכה ה' ד"ה המוכר את השדה מה שבארתי שם בס"ד:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה