מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ז
ספק ערלה וכו'. הפירוש הנכון והאמיתי גם במשנה זו כדעת הרמב"ם בחיבורו בפ"י מהל' מ"א בהלכה י"א וכבר בארתי לזה לעיל בריש פ"ח דכלאים בביאור היטב והוכחתי והכרחתי לדעתו ולפירושו בחבורו ולא כדעת המפרשים דהכא בשל נכרי איירי וע"ש כי תמצא מבואר סוגיא דבבלי דקדושין דף ל"ט וכל השייך לענין הזה ותירצתי קושית הר"ן ומהמפרשים שפלפלו בזה הכל על נכון בס"ד:
אמר ר' יודן עוד היא בקדמייתא וכו'. וזה כהאי דהשיב לו רב יהודה לעיל בבבלי קידושין דאמר ליה שמואל לרב ענן תני זה וזה יורד ולוקח וכו' ע"ש ועיין במה שציינתי בדבור דלעיל ממה שנתבאר מהאי דרב ענן שם:
רבי יונה בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן וכו'. עיין לעיל בפ"ב דחלה בהלכה א' מה שבארתי ת"ל מענין זה ומה שנתבאר שם מפסק דדין חדש בס"ד:
שמואל אמר בכלאי הכרם וכו' ר' יוחנן אמר וכו'. לכאורה היה אפשר לפרש לההיא דר' יוחנן כאן כדמפרש לה בבבלי דקידושין שם דבהרכבת האילן קאמר ודריש את חקותי תשמורו וכו' אלא דאי הכי למה לי לאתויי הך הקישא דאיתקש כלאי זרעים לכלאי בגדים וכלאי בהמה ואם בהרכבה קאמר מה שייך כלאי בגדים לענין האי הקישא ובהקישא דכלאי בהמה סגי כדקאמר התם והלכך נראה דלשיטתא דהאי תלמודא ר' יוחנן מחמיר טפי בכלאי זרעים בח"ל מבכלאי הכרם ולפיכך תירצו אליביה מהאי היקישא דאיתקש גם לכלאי בגדים ואי לא כתב רחמנא בהאי קרא אלא כלאי בהמה ה"א דדוקא בהרכבה הוא דאיתקש ולכך הטיל הכתוב לכלאי זרעים ביניהם כי היכי דלא תטעה וכלאי בהמה איצטריך נמי ללמד עליהן שאסור בכל מקום זהו לפי סוגיות הש"ס דהכא אבל למסקנת הבבלי ליתא להא אלא כהאי דשמואל וכדמתרץ התם נמי אליבא דר' יוחנן וכדפרישית במתניתין:
דתני אין עושין עם ישראל בכלאים וכו'. בספרי הדפוס בתוספתא שם כתוב כאן ג"כ אין עושין עם גוי בכלאים וט"ס הוא דעם הגוי בסיפא הוא דנשנה והנוסח' דהכא אמיתית היא וכדמוכח דמייתי לה על האי עובדא דחנין גובתא דקנסיה שמואל על שעקר בלתי רשות הבעלים ישראל דאיירי הכא ומהאי עובדא ורב חנן ורבנן בבבלי קידושין שם תמצא הביאור במה שציינתי לעיל בריש פ"ח דכלאים ע"ש:
תני אין עושין עם הגוי בכלאים וכו'. כ"פ הרמב"ם בריש הלכות כלאים בהלכה ג' אסור לזרוע כלאים לנכרי ומותר לומר לנכרי לזרוע לו כלאי זרעים והראב"ד הקשה על הא דכתב ומותר לומר וכו' והלא אף המקיים לוקה וכו' וקושיא זו אינה מוכרחת דלא אמרו אלא המקיים במה שזרע הוא בעצמו וכן במ"ש ואיך אפשר שלא ינכש וכו' ג"כ יש לומר דאומר להנכרי שיעשה את כל זה אלא דהקושיא הב' לכאורה קושיא היא דאמירה לנכרי באיסור לאו בעיא דלא איפשיטא בב"מ דף צ' ולחומרא ועיין במה שהביא הכ"מ בשם הר"י קורקוס לפרש בשדהו של הנכרי וכו' ואין פי' זה סובל כלל לדברי הרמב"ם שכתב לזרוע וכו' והיותר נכון ומרווח לתרץ זה למאי שבארתי בריש פ"ח דכלאים דנראה מדברי רש"י ז"ל בקידושין דף ל"ט דאיסור לאו דכלאי זרעים ג"כ במפולת יד הוא כמו בלאו דכלאי הכרם וכך נראה לדעת הרמב"ם שכתב בריש הפרק שם הזורע שני מיני זרעים כאחד בא"י לוקה שנא' שדך לא תזרע ומלא תזרע משמע דווקא אם הם כאחד בשעת זריעה כדפירש"י שם וא"כ בזה אחר זה אין כאן איסור לאו מן התורה אלא דמ"מ אסור הוא והלכך מותר לומר להגוי לזרוע לו כלאי זרעים בזה אחר זה דבכה"ג לא מספקא ליה להש"ס בב"מ באמירה לנכרי אלא במקום איסור לאו בדוקא זהו הנראה לפענ"ד לפי' דבריו ולטעמו ועיין במה שנתבאר בריש פ"ח דכלאים בס"ד:
סליק פרקא בסייעתא דשמיא
סוף הספר