מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה א
בגד שצבעו. מ"ד בעורל את פריו קליפין וגרעינין במשמע וכו'. משמע דצריך ריבויא לגרעינין וכדקאמר נמי דלאידך מ"ד גרעינן מנין וכו' ואע"ג דלענין טומאה פשיטא לן דהגרעינין מיטמאין ומטמאין כהקליפין כדתנן בפ"ב דעוקצין דאפשר דס"ל דאי לאו ריבויא דקרא לא ילפינן איסור מטומאה ובמקום אחר הארכתי מענין זה:
כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו וכו'. מסוגיא דהאי ש"ס נלמד דלמ"ד דאף לא תאכל לא תאכלו משמע נמי איסור הנאה לא קשיא לדידיה למה לי דכתב רחמנא גבי חמץ וכיוצא בו לא יאכל משום דאצטריך לעשות את המאכיל כאוכל וכדקאמר לקמן לת"ק דברייתא דס"ל הכי ולאידך לא איצטריך להכי משום דיליף ק"ו משרצים והשתא להאי מ"ד דלא יליף האי ק"ו ע"כ לומר משום דהאי ק"ו אית ליה פירכא מה לשרצים שכן אכילתן בכעדשה כשיעור טומאתן תאמר בחמץ שהוא בכזית וכהאי דעביד פירכא בבבלי יבמות דף קי"ד וקאמר דאיצטריך גבי דם משום דלא הוי לן למילף משרצים וכפי' רש"י שם או כפי' התוס' בהא דקאמר התם משום דאיסורן במשהו וע"ש וכמה מילי מעלייתא איכא למישמע מסוגי' דהאי ש"ס במה שנשתנה מסוגית בבלי בפ' כל שעה בענין זה ובהגיעי לשם ברחמי ובסיעתא דשמיא יתבאר הכל במקומו מענין שינוי סוגיות הללו:
סממנין בסממנין וכו'. כ"פ הרמב"ם בפ' י"ו בהלכה כ"א וכהאי דר' בא בר ממל דקאמר הניית ערלה בטלה ברוב ומשמע דלא פליג אדינא דשאר איסור הנאה של ערלה שהן בעין דהא מסיק דדוקא בקדירה בקדירות הוא דקאמר ומשום דמדמי לה לדין מי צביעה במי צביעה וכמבואר הכל בפנים ולא ביאר לזה הרמב"ם בהדיא אלא שבדין הקדרות גופייהו כתב שם בהל' כ"ג שהכוסות וקערות וקדירות וצלוחיות שבשלן היוצר בקליפי ערלה הרי אלו אסורין בהנאה וכדפי' הטעם שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש וכלומר דלא מקרי זה וזה גורם (ועיין שם בכ"מ) ובענין תערובות של אותה קדירה עם קדירות אחרות לא ביאר שם בפירוש ואפשר דמכיון שכתב לעיל בענין תבשיל ופת שהרי הנייתו ניכרת בהן וכו' וא"כ בתערובות קדירה שנגמרה ע"י איסור הנאה אע"פ דמחמירין בהיא עצמה ומטעם הנזכר איכא למימר דבתערובתה הואיל ואין האיסור הנייתה ניכרת בה דמיא למי צביעה שנתערבה במי צביעה דבטל ברוב ואיכא למימר נמי לאידך גיסא דשאני מי צביעה דאין שום ממשות האיסור ניכרת בה אבל בקדירה שנתקנה מחמת איסור הנאה נהי דאין האיסור ניכר בה בעין הקדירה היא ניכרת ומכיון דיש פנים לכאן ולכאן לא רצה לסמוך על האי דר' בא בר ממל דנראה דדברי יחידאה הוא: