אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ג

הלכה ב

כל המחמץ והמתבל והמדמע וכו'. הר"ב פי' כאן על דרך הרמב"ם בפירושו בהמשנה דר"ל דכל המחמץ והמתבל מדמע הוא בתרומה כמו בערלה וכלאי הכרם. ולישנא דהמדמע דחוק הוא לפי' זה ורש"י ז"ל פי' בפרק גיד הנשה דף צט מדמע מבשל חולין ותרומה יחד וכו' ע"ש ויותר נוח לפרש המתני' כמו שלמדנו מדברי הרמב"ם בחבורו בריש פרק י"ו מהל' מ"א שכתב כל השיעורים הללו שנתנו חכמים לדבר האיסור שנתערב במינו המותר בשלא היה הדבר האסור מחמץ או מתבל או דבר חשוב שהוא עומד כמות שהוא ולא נתערב ונדמע בדבר המותר אבל אם היה מחמץ או מתבל או דבר חשוב אוסר בכל שהוא. ונראה שכך היה כוונתו לפרש להמדמע דהמתני' לפי דבריו הללו וכמו שמבואר בפנים וניחא לישנא דהמתני' וכך הוא הדין דדבר חשוב שנדמע ונתערב ולא ניכר בטל חשיבתו ובטל הוא בהשיעור לפי מה שהוא למה שאמרו חכמים בהשיעורין וכמו שמבואר לדין דבר חשוב בפרק דלקמן וכן בחבורו שם כמה שביאר לקמן ולמה דפרישית כאן מתפרשת המתני' דלקמן ג"כ כפשטה וכדינה כמבואר הכל בפנים:

שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו וכו'. נראה שזה נלמד מהמתני' הלכה ה' דלקמן דלא אשמעינן התם בסיפא להרבותא אלא אעפ"י שנפל שאור של האיסור לתוך עיסה שכבר נתחמצה בשאור של היתר אפ"ה אוסר ומשערין בשאור הזה של האיסור אם יש בו כדי לחמץ אלו היתה העיסה מצה שעדיין לא היתה מחומצת כדביאר לזה הרמב"ם בפי"ו שם בהלכה י"ו ומכ"ש בגוונא דרישא דמתני' דלקמן בהלכה ה' דפשיטא דאסור ולא היה צריך להעתיקה ואי איתא דהשאור של איסור אוסר אפי' בשהגביהו ונתחמצה העיסה א"כ מהטעם השאור שקלטה בתחלה הו"ל להתנא לאשמעינן לרבותא זו אלא ודאי דלאחר שהגביהו אינו אוסר דלא אמרו אלא כשהאיסור בתוך ההיתר שאעפ"י שעכשיו לא צריך לחימוצו רואין וכו' אבל אם הגביהו לא חיישינן לחימוץ מחמת קליטת הטעם שלו שבתחלה ולפיכך קאמר לה הש"ס בפשיטות ה"ז מותרת:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה