מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ד
רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט וכו'. וכ"פ הרמב"ם כר' יוסי בפ' י"ו מהלכ' מ"א הלכה כ"ה וחזר בו ממ"ש בפי' וטעמו דהכי מייתי לה בבבלי גיטין דף נ"ד ע"ב למסקנא כר' יוסי וטעמיה משום חזקה דאין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת וכדפרישית בפנים וע' בדבור דלקמן:
כיני מתני' ערוגה של כלאי הכרם. כ"כ הרמב"ם בפירושו ובחבורו בהלכ' מ"א שם וטעמו דלא רצה לפרש כהך דר' יוסי בר' בון שהעביר עציץ נקוב וכו' ואף דלכאורה יותר נוח הוא האי אוקימתא דהמתני' מתפרשת יותר כפשטה דהכל על נטיעות קאי וכדפרישית בפנים משום דלעיל בסוף פ"ז דכלאים פליגי בה אם דוקא תחת כל גפן וגפן שבכרם או אפי' תחת גפן [אחד] אוסר לגפן הזה ולמ"ד תחת כל גפן וגפן א"א לפרש כהאי אוקימתא דר' יוסי בר' בון דא"כ הכל נאסר ועוד דבלאו הכי לכ"ע בעינן שיניח תחת הגפן כדפרישית שם וזה הוא מבואר היא מהתוספתא וכמו שבארתי שם לפיסקיה דהרמב"ם בכלאים א"כ כשהניחו תחת הגפן מסתמא זוכר הוא תחת איזה גפן הניחו והיה צריך לדחוק ולומר שהניחו ונטלו משם ואח"כ שכח תחת איזו גפן הניח וא"כ נתערב הוא בין של היתר ומכיון דלאוקימתא זו צריך לפרש בדוחק הרבה הניח הוא ז"ל לאוקימתא זו ופירש כהך אוקימתא קמייתא: