אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי משה מרגלית

פרק א · הלכה א

פרק א

הנוטע לסייג ולקורות ר' יוסי אומר וכו'. ופסק הרמב"ם בחבורו בפ"י ממ"ש ונטע רבעי בהל' ג' כר' יוסי וחזר בו ממה שפסק בפי' המשנה והכ"מ נתן טעם לזה מפני שהוא סובר דר' יוסי לא אתא לאיפלוגי את"ק אלא לפרושי ויש הוכחה לזה מהירושלמי דמוקי לר' יוסי בין לרשב"ג ובין לרבי עכ"ל ואין כדאי להוכחה זו דמה דקאמר הש"ס כן בסוף ההלכה על האי פלוגתא דרבי ורשב"ג דמייתי דפליגי לענין מעשרות ובעי לאוקמי מעיקרא מילתיה דר' יוסי דמתני' כרשב"ג ומדחי לה דאפי' יסבור כרבי שאני דין ערלה דמתני' מדין מעשרות כדפרישנא לקמן וכך הוא דרך סוגית הש"ס למידחי ולומר דלא תוקי מילתיה דהאי תנא בפלוגתא דתנאי אחרינא דאפשר לסבור כד"ה ואפ"ה פליג את"ק דמתני' ולא בשביל כך מוכח דנקבע להלכתא כר' יוסי אלא דעיקר טעמיה דהרמב"ם בחבורו משום הא דלקמן בהסוגיא ולעיל מינה דההיא דקאמר נטעו לסייג וכו' בא במחשבה ומברייתא דת"כ והתוספתא היא נטעו לעצים וחשב עליו לאכילה וכו' והתנינן ר' יוסי אומר אפי' הפנימי למאכל וכו' ומשני לה תמן למאכל למאכל לעולם וכו' וכן עוד לקמן והתנינן ר' יוסי וכו' ומדחזינן דפריך הש"ס בפשיטות מהאי דר' יוסי ומפרק לה כי היכי דתוקי מילתיה כסתמא דהת"כ והתוספתא ש"מ דקבע להלכתא כר' יוסי דלא לאפלוגי את"ק קאתי אלא לאוסופי כדפרישית בפנים:

רבי יוסי ילמד דבר מתחלתו וכו'. הר"ש כתב על ר' יוסי דמתני' ובירושלמי מפרש טעמא דר' יוסי למד דבר מתחלתו וכו' ע"ש וזה א' מן התמיהות דהרי ר' יוסי זה אמורא הוא חבירו של ר' יונה ובר פלוגתיה בכל המקומות והכא פליגי נמי במשמעות דרשא דיתורא דקרא עץ מאכל והכל כדי לתרץ קושיא דהש"ס על ברייתא דת"כ כדפריך מעתה אותו של מאכל וכו' ועל עיקר דינא דמתני' קאי מ"ט דפטרי רבנן בנוטע לסייג וכמבואר הכל בפנים ומילתיה דר' יוסי דמתני' שהוא להלכה לא מכאן הוא דשמעינן אלא מההיא דלקמן כמבואר בדבור דלעיל:

אית תניי תני חייב וכו'. כל זה שהוזכר כאן אליבא דר"ש היא דמחלק בין שאר כל האילנות ובין אלו המינין וכמבואר בפנים אבל אנן לא קיי"ל כר"ש ולא כר"מ בברייתא דלעיל אלא כסתמא דמתני' דכל אילנות דין אחד להן את שהוא למאכל חייב ואת שהוא לסייג ולקורות ולעצים פטור:

אפילו נטעה. במקום החורשין פטורה וכ"פ הרמב"ם בפ"י ממ"ש ונ"ר בהל' ו' והוא שלא יהא בה כדי טפולה כדמחלק כאן:

אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה. כ"פ הרמב"ם שם בהל' ז'. ובענין חילוק הדרשות דלכם יתבאר במקומו בהגיעי לשם ברחמי ובס"ד:

היא צד התחתון לסייג וכו'. וכ"פ הרמב"ם כר' יוחנן דכתב שם בהל' ג' נטע אילן וכו' או שהיה צד התחתון למאכל והעליון לסייג וכו' ור"ל דלרבותא קאמר וכ"ש אם צד התחתון לסייג והעליון למאכל דאת שהוא לסייג פטור ואע"ג דר"ז פליג אחלוקה דצד התחתון למאכל וכו' וקאמר ר"ז כדעתיה וכו' ואנן קי"ל בגופא דדינא כר"ז דאין גידולי היתר מעלין את האיסור כמבואר בפ"ו דנדרים והבאתי לעיל בפ"ה דכלאים ובפ"ה דשביעית בהלכה ג' ובסוף פ"ז דתרומות ובארתי שם ובמקומות המצוינין מכל חלוקי דינים האמורין בענין זה ובארתי לדעת הרמב"ם ולכל שיטות החולקין ומיהו בערלה קי"ל דאין גידולי היתר מעלין את האיסור וכמו שפסק הרמב"ם בעצמו בפ' הנזכר בהל' ו' ילדה שסיבכה בזקינה וכו' היינו דוקא בכה"ג אבל בענין דרצה ר' זעירא לדמות דין צד התחתון למאכל וכו' להא דאין גדולי היתר מעלין את האיסור לא פסק כוותיה וטעמיה דשאני בדין הזה דמה שהוא מותר מותר לעולם ומה שהוא אסור אסור הוא לעולם כל זמן שלא יחשוב מחשבת חיוב על הפטור כדקאמר בהדיא לקמן כעין זה והיינו נמי מה שאמרו בזה בדעתו הדבר תלוי ואין זה דמיון לדין דגידולין ולפיכך פסק כר' יוחנן ולא כר"ז דהכא:

נטעו לסייג וחישב עליו למאכל וכו'. כ"פ הרמב"ם שכ' בהל' ב' דכל שנתערב בו מחשבת חיוב חייב. ובענין התוספת דפליגי הכא לא ביאר כלום ומשום דדבר פשוט הוא דפטור וכר' ירמיה דמסיק ר' יוסי כוותיה וזה נלמד ג"כ מהני דיני דמתני' השנוים לקמן בפרקין אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור וכן מדין סיפוק הגפנים וכו' שביאר לאלו הדינים ומכ"ש כאן דהתוס' שאחר שני ערלה מהעיקר הפטורה היא באה:

דתני שדה שהביאה שליש לפני גוי וכו'. דין דתוספתא זו והשייך לה נתבאר הכל לעיל בפ"ה דפאה ובפ"ה מהל' מעשרות ע"ש. תני אילן שמקצתו נטוע בארץ וכו'. תוספתא זו הובאה בבבלי גיטין ודוגמה להאי ברייתא שנשנה בפ' ראשית הגז בגוי וישראל שהיו שותפין קמה וכו' והובאה לעיל בפ"ה דפאה ובפ"ו דדמאי ונתבארו שם כל חלוקי דינים האמורים בה והשייכין לה ע"ש:

שורש פטור. עיין בהלכה ד' דלקמן ד"ה שרשין אין בהם ממש מה שיתבאר מענין זה:

אפילו יסבור כרבי וכו'. עיין בריש הלכה במה שהוזכר מענין זה:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה