מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית
פרק י · הלכה יג
אית דבעי מימר עיררה אית דבעי מימר קוקניתה. בבבלי דק"ד דמייתי האי ברייתא להותיב על רבה דאמר לא אסרו אלא כלי שיר והקתני מטיפין מיאדק לחולה בשבת לחולה אין לבריא לא מאי לאו דניים וקא בעי דליתער ש"מ דאולודי קלא אסור ומשני לא דתיר וקא בעי דלינם דמשתמע כי קלא דזמזומי והיינו קול של שיר לפיכך לחולה אין לבריא לא. והאי ש"ס לשיטתיה אזיל דמסיק בפ' משילין כעולא דהכא דמיקש על תרעא בשבתא אסור והילכך בין עירעורא ובין קוקניתה דהיינו קלא דזמזומי לחולה אין ולבריא לא דלא מחלק מידי:
חצר שירדו בה גשמים וכו' היינו חצר שנתקלקלה במימי גשמים המוזכר בבבלי שם ומסיק נמי התם כשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה משום דהוי עובדא דחול אלא בשולי קופה דהוי שינוי:
וממלין מבור הגולה בגלגל בשבת מבור הגדול ומבאר הקר ביו"ט. לפי נוסחא דהכא דקתני באר הגולה באנפי נפשה ובשבת וקחשיב לבור הגדול ולבאר הקר בהדי הדדי וביו"ט משמע דבור הגולה הוא שהיה בעזרה והוא המוזכר בסוף מסכת מדות והלכך קתני גביה בשבת שבעזרה היו ממלאין ושם היו משתמשין בהמים ובור הגדול ובאר הקר שניהן היו על הדרך ולפיכך קתני גבייהו ביו"ט ולנוסחת הבבלי באר הקר בלבד הוא שהיה בדרך אבל לא מצינו מבור הגדול במקום אחר שהיה בעזרה. והרמב"ם בפי' המשנה כתב על בור הגדול ובור הקר והי' על אלו שני בורות הנזכרים גלגלים והתירו להם הנביאים בעלותם לרגל לדלות מאותן הבורות ונשארו העם נוהגין לדלות מהן בלבד וזה כמשמעות נוסחא דהכא במתני' ואע"ג דבסוגיא לא גריס אלא מפני מה ממלין מבור הקר בגלגל ביו"ט וכו' ה"ה על הבור הגדול נאמר כן: