מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ח
כצוצרה שהיא למעלה מן הים וכו'. רש"י ז"ל פי' בין מלמטה מחוברת לגזוזטרא מתחתיה. וא"כ למעלה היא למעלה מן הגזוזטרא וכדכתבו התוס' בדפ"ז ע"ב ד"ה בין מלמעלה וכו'. מתוך פי' הקונטרס משמע דלמעלה היינו למעלה מן הגזוזטרא ולמטה למטה מן הגזוזטרא. ובהדיא פרש"י כן לעיל בדפ"ד ע"ב ד"ה שתי גזוזטראות וכו'. וסיימו התוס' ולא רצה לפרש הכל תחת הגזוזטרא כמלמעלה ולמטה דלעיל גבי בור משום דנקב עשוי ארבעה על ארבעה ועושה מחיצה סביב הנקב ואפי' למעלה הוי היכר והיה צריך ראיה לכך דמאין לנו דמתני' מיירי בנקב שהיא ד' על ד' ולא הוזכר שיעור הנקב אלא בדברי ר' חנניה בן עקביא ומשום דאית לי' כוף וגוד וא"צ עשיית המחיצה ממש ופליג אמתני' וכדקאמר התם מתני' דלא כחנניה בן עקביא וכו' וכדפרש"י גופי' לעיל בריש ע"א מדף פ"ז דכדי לעשות שיהא נראה כעין שהן כפופין למעה כעין מחיצה צריך שיהא חלל ד' על ד' ביניהן וא"כ במתני' לא מיירי בנקב שהוא ד' על ד' לשנאמר דהואיל וכך אפי' למעלה מן הגזוזטרא הוי היכר אלא למעלה ולמטה הוא כפי' הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות שבת בהלכה ט"ו כצוצרה שהיא למעלה מן הים וחלון בתוכה על גבי המים וכו' וכדפרישית בפנים וכן פי' מהר"ר יונתן. וכן הרבה מפרשים וכן פי' הריטב"א ז"ל בשם התוס' שהי' לפניו וכתב וזה נראה יותר נכון דלכולהו תנאי בעי' שתהא מחיצה ניכרת לשם המים חוץ מרבי יהודה שמכשיר גבי בור במחיצת הכותל ואין הלכה כמותו. ומיהו הי' נראה שצריך שתהא המחיצה משוקעת במים טפח אם היא עשויה למטה על גבי המים וכדין מחיצת אמת המים בהלכה דלעיל והכי קאמר בהדיא בגמרא הכא והוא שתהא מחיצה משוקעת במים וכו'. ולא ביאר הרמב"ם בדין כצוצרה שם כן בהדיא אלא כתב סתם אלא אם כך עשו מחיצה גבוה י"ט ע"ג המים שכנגד הכצוצרה. והלח"מ כתב שם הא דלא נצטרך כאן שיהא המחיצה שקועה טפח במים וכו' יתורץ זה במ"ש התוס' על מתני' דגזוזטרא ולא רצה לפרש וכו' עכ"ל ודברי התוס' אלה הן לפי פרש"י ודברי הרמב"ם לפי פירושו הן אלא דנראה שטעמו כך הוא דשאני דין כצוצרה מדין אמת המים העוברת בחצר דלעיל לענין זה דהתם צריך שיהא היכר גמור שנעשה לשם המים ולא לחלק החצר ואם אינה משוקעת טפח לכל הפחות במים אינו ניכר כל כך אבל בכצוצרה ומחיצה נעשית כנגד המים סגי בהך היכרא שהיא עשויה על גבי המים ונגד החלון שבכצוצרה או בתחתית הכצוצרה כנגד המים והא דקאמר הכא והוא שתהא המחיצה משוקעת במים האי אתיא כהא דאמר מעיקרא בבבלי דף פ"ו גבי קורה ארבעה מתיר במים הא קאזיל דלי לאידך גיסא קים להו לרבנן דאין דלי מהלך יותר מארבעה טפחים וכו' ולבחר דמסיק אלא משום דקל הוא שהקילו חכמים במים כו' ותו לא קשה הא דפריך תחת קורה מיהא הא עריבא מיא א"כ ה"נ מכיון שניכר שנעשית המחיצה לשם המים סגי ולא בעי' שתהא משוקעת במים:
וכן שתי כצוצרות וכו'. וה"ג ר"ח ז"ל הביאו התוס' בדף פ"ד ע"א ד"ה ת"ש אנשי חצר וכו' וכן הוא בגי' הרי"ף ז"ל במתני' כמבואר בפנים:
והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים לכצוצרה. כדפרישית דרב הונא בא לתרץ הקושיא ולא נמצאו וכו' דמיירי שאינן מכוונין זה כנגד זה ונמצא שאם שתיהן עשו להן מחיצת שפיר משכחת לה שזו ממלאת לעצמה וזו ממלאת לעצמה. והרמב"ם ז"ל ביאר זה בכוונת דבריו שכתב בדין זה בפ"ד מהלכות עירובין בהלכה כ"ד שתי כצוצטריו' זו למעלה מזו אע"פ שעשתה כל אחת מהן מחיצה גבוה י"ט יורדת וכו' אם היו שתי הכצוצעריות בתוך י"ט הרי אלו אסורין למלאות וכו' והיכי משכחת לה שיהיו שתיהן בתוך י"ט וכל אחת ואחת עשתה מחיצה גבוה י"ט אם לא בשאינן מכוונין זו שלא כנגד זו ועל זה מסיים ואם היה בין העליונה לתחתונה יתר על י"ט וכו' שתיהן מותרות למלאות והיינו זו דרך מחיצה שלה וזו דרך מחיצה שלה וא"צ לערב יחד לפי שהן מופלגות זו מזו וא"כ הא דכתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא הך מילתא אלא בשעשאן זו שלא כנגד זו ור"ל שהיה לו לבאר כן ולא היה צריך לבאר יותר כדאמרן. ובענין פי' של הרמב"ם בהא דרב הונא אמר רב בדף פח ל"ש אלא בסמוכה אבל במופלגת עליונה מותרת שפי' דעל הגובה קאי ורש"י ז"ל דקדק על פי' זה ויש ליישב ואין להאריך. ועיין לקמן בפ"י בה"ז ד"ה היו שנים וכו' תמצא ראיה לפירושו:
אמר ר' מנא מגחך הוה עימיה. ומשום דלשפוך נמי מותר וכלישנא בתרא דרבה בר רב הונא שם וכ"פ הרמב"ם בפט"ו מהלכות שבת הל' ט"ו ועיין לעיל ד"ה כצוצרה שהיא למעלה:
על דעתך אין רשות הרבים לעולם. זהו כדא"ל אביי לרב דימי בבבלי פ' עושין פסין דף כ"ב דקאמר א"י אין חייבין עליה משום ר"ה ואקשי ליה מ"ע אילימא משם דמקיף לה סולמא דציר מהך גיסא וכו' בבל נמי וכו' דכ"ע נמי מקיף אוקיינוס דלמא מעלות ומורדות קאמרת וכו' ולפי גי' דהכא דר' יוחנן גופיה השיב לו על דעתך וכו' אפשר לומר דג"כ כעין זה השיב לו דמאי מספקא לך על דרך עקמומית שבין ההרים וא"כ אין ר"ה לעולם ואי איתא על מעלות ומורדות הוא דאיתא:
ועצה שבים. ע"ל בפ' כירה בהלכה ד' מזה: